פרעה שבלב – לפרשת בא

יש לנו איזו נטייה מוזרה, לעשות טעות, לחטוף מכה, ובכל זאת, לחזור שוב שוב על אותה טעות. זה יכול להיות באוכל, ביחסים עם הסובבים, ועוד דברים. אז איך זה קורה? למה אנחנו לא לומדים? ומה אפשר לעשות?

גם בפרשתנו התנהגותו של פרעה נראית מוזרה: מדוע אינו נכנע?! האם הוא לא רואה ששוב ושוב הוא חוטף מכות מדהימות?! מדוע אינו משחרר את בני ישראל, ושם קץ לסבלו, ולסבל עמו? ובלשון עבדיו בפרשתנו: "הטרם תדע כי אבדה מצרים"?!

התשובה, שאנו רגילים לחשוב, היא שה' הכביד את לבו. אך תשובה זו – אינה מדויקת, שכן כשנתבונן, נראה שבחמש המכות הראשונות, ה' לא הכביד את לבו, הוא כנראה עשה זאת לבד. אז מה באמת פשר הדבר?

ההסבר האמיתי הוא: שהוא חשב שהוא א-להים… היה לו אינטרס, לא להכיר בגדלותו של ה', והאינטרס הזה סימא את עיניו. פרעה היה שבוי בתפיסה שלו, שהוא ראש האלים. "לי יאורי ואני עשיתיני"(יחזקאל כ"ט-ג). וכך, לא היה מוכן להכיר בכך, שיש כח חזק ממנו, ועצם את עיניו .

האמת, שכשנסתכל על עצמנו, נראה שגם לנו יש איזה פרעה קטן בלב. כפי שציינו קודם, שוב ושוב אנו נופלים באותה טעות, חוטפים את אותה מכה, ולא לומדים. פעמים רבות, כולם סביבנו רואים וכעבדי פרעה מזהירים אותנו: "הטרם תדע"… רק אנחנו עיוורים ולא רואים. כנראה שגם אנו שבוים בתוך הגאווה והתאווה, ובתוך התפיסות השגויות שלנו ולא רוצים לראות.

אז מה עושים? ראשית כל כדאי להיות מודעים. לדעת שיש לכולנו את הנטייה הזו, ולהיות מוכנים לבחון את עמדותינו השונות מחדש. לחפש אם המכה חוזרת, איפה השגיאה. מה יעזור לנו לצאת ממנה, ומה תוקע אותנו, ולא להסתפק ב"ממחר זה יהיה בסדר".

למשל, אם אתה קונה כל שבת קילו פיצוחים, אל תתפלא ותשאל איך בסוף אני נופל וכואבת לי הבטן וכו'. אולי עדיף פשוט לא לקנות אותם. וכפי שאמר אלברט איינשטיין: זו טיפשות גדולה לחזור על אותה דרך, להישאר באותה עמדה, ולצפות לקבל תוצאות שונות. זה נכון כמובן ביחסינו המשפחתיים, וכן עם עצמנו ועם כל דבר בעולם.

חשוב בכלל, קצת יותר להקשיב למציאות ולסובבים אותנו, לא להיות עקשנים בעמדותינו מדי, לזכור שכולנו בני אדם…

ואולי אפשר לראות את הקריאה לתיקון הזו, המופנת לכל אחד מאיתנו, רמוזה בתחילת פרשתנו: ”בא אל פרעה" אל הפרעה שלך שבלב, עמוד מולו, אל תברח, תתמודד. שנזכה כולנו …

שבת שלום לכולם