"ואיך נדע" – לפרשת מסעי

הרבה זמן בחיינו נאבד על פקקים, על תורים, ועל כל מיני תקלות שהיינו מעדיפים לוותר עליהם. נתקעת בפקק לא צפוי שעתיים. קבעת תור לרופא זמן רב מראש, וכשהגעת התברר שהייתה טעות, ולא תוכל להיכנס. בדרך לחתונה של חבר האוטו התקלקל – הפסדת את החתונה, ובקושי הצלחת להגיע הביתה באמצע הלילה עם טרמפים, ועוד ועוד מקרים כאלו שקורים לנו כל הזמן, וגורמים לנו לתסכול ולכעס על אחרים על עצמנו ועל העולם. אז מה אפשר לעשות? והאם ניתן להציל את הזמן שאבד?

גם בפרשה, אנחנו נפגשים עם זמן רב מאד שבוזבז. הפרשה כותבת את שמות התחנות בהם ישראל נדדו ארבעים שנה במדבר, ארבעים ושנים מקומות. הפרשה חוזרת שוב ושוב על הביטוי "ויסעו ויחנו". כל העניין נראה לנו די משעמם, מיותר, ואפילו די עצוב. ארבעים שנה הללו היו זמן שהיה עלינו "לשרוף" במדבר, עד שימותו כל דור יוצאי מצרים, בגלל  שחטאו בחטא המרגלים ובמאיסת ארץ ישראל.

אבל באופן מאד מפתיע אנו קוראים באחד הפוסקים הגדולים: "מ"ב מסעות שבפרשת ואלה מסעי אין להפסיק בהם שהוא נגד שם מ"ב:”.[1] כלומר, אין לעצור ולהעלות עולה חדש לתורה באמצע פרשת המסעות, המספרת על 42 המקומות שנדדו ישראל במדבר. מדוע? בגלל שארבעים ושתים המסעות הללו, הם כנגד אחד השמות הקדושים של הקדוש ברוך, שם בן ארבעים ושתים אותיות הנקרא שם מ"ב (מ"ב בגימטריא= 42).

מה שנראה בעיננו משהו מיותר, ואפילו גרוע, כל הסיבובים המיותרים הללו כביכול במדבר – הוא אחד משמותיו של ה'. אולי נלמד מכך שכל מסע, כל דבר שאנחנו עוברים בעולם, גם אם נראה לנו מיותר, או לא טוב,  באמת ה' נמצא שם.

כשאנחנו ניגשים באמונה לחיים, אנו מבינים שאין שום מאורע מיותר ולכל דבר בחיינו  יש תפקיד. רק אז, כשאנחנו נרגעים ומפסיקים לכעוס על עצמנו ועל כל העולם, אפשר להתחיל לראות, מה יש בו באירוע הזה שנראה לנו מיותר. איפה ה' נמצא שם.

בתור – אולי אפשר קצת ללמוד סבלנות, וללמוד לכבד אנשים. בפקק – אפשר קצת לעצור את המירוץ, ולהרגיע את האגו, ואולי קצת לשוחח או לשמוע תוכנית טובה ברדיו. בכל מקום ה' נמצא, ואם נאמין בזה, לאט לאט גם נמצא איפה הוא נמצא. ברור שחלק נבין רק אחרי סיום המסע שלנו. רק אז יתגלה לעיננו איך בכל דבר שקרה לנו ה' היה. "וכשנבא ושנבא נמצא תשובה".

אנו נמצאים כעת בימי בין המצרים, ימים בהם אנו זוכרים את כל הגלות הארוכה והקשה. מלמדנו השל"ה הקדוש, שכמו בפרשתנו, כך גם בגלות האחרונה, לכל דבר יש פשר, לכל קושי יש מטרה, וכך הוא אומר: שכמו במסעי ישראל במדבר – "כך מונה עתה בגלות כל הנדנודים וטלטולים, והכל יעלה לחשבון בשוב ה' את שיבת ציון"[2] .

 

שבת שלום לכולם

 

 

[1]מגן אברהם סימן תכח

[2]של"ה מסכת תענית פרק תורה אור

Bazaq Sig 1.5.1

כתבה מעניינת:

לפרשת מטות – כיצד אפשר להגשים חלומות

לכל אחד מאיתנו היו חלומות ותוכניות שהלהיבו את דמיונו. כשהיינו ילדים – חלמנו להיות טייסים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *