"קץ שם לחושך"
לכל אחד יש את החושך שלו, מקום שהוא חש בו תקוע, וכל נסיונותיו לצאת ממנו לא צלחו. אחד מחפש זיווג כבר המון זמן ולא מוצא. אחר רוצה שלום בית וזה לא הולך. ויש מי שמחפש כבר זמן רב יציבות בעבודה, ובטחון כלכלי, אך נזרק מעבודה לעבודה. יש מי שלמרות שניסה להתגבר נופל שוב ושוב בתאוותיו או בכעסו. והורס את עצמו ואת סביבתו.
חנוכה הוא זמן של שיא החושך, שיא החורף. אך הוא גם זמן של מהפכים, של ניסים, ושל יכולת להאיר את החושך. מה הסוד שאפשר לחשמונאים לזכות לניסים ולמהפך כה מרשים ויוכל גם לעזור לנו?
המצב של עם ישראל, בזמן החשמונאים, היה קשה ולאחר ייאוש. הם היו תחת המגף של מעצמה חזקה מאד, ללא שום סיכוי ריאלי לשינוי. אחרי מאות שנים של שעבוד למעצמות שונות, לא היה שום אור בקצה המנהרה… ופה היה המבחן שהחשמונאים עמדו בו בהצלחה מרשימה. האמונה ש"קץ שם לחושך", יש סוף לחושך, יש משהו טוב שטמון בתוך המציאות, הוא בוודאי נמצא. ותפקידנו הוא קודם כל לצפות לו, להאמין בו, ולעשות כל מה שאנחנו יכולים. ואז הכל יכול לקרות, ואינך יודע מאיפה תצמח הישועה, אך היא תצמח. ו"אם הקב"ה רוצה – אפילו מטאטא יורה".
זה באמת פחות או יותר מה שקרה לחשמונאים, שעם כלי נשק בסיסיים ביותר, הצליחו לנצח צבא עם כל החידושים הטכנולוגיים החדישים ביותר. זה גם מה שקרה לנו במלחמת השחרור. עם ציוד דל, וצבא עממי, הצלחנו לגבור על כמה צבאות מקצועיים מאומנים עם תותחים, טנקים ומטוסים. הדבר שאפשר לנס לקרות, הייתה האמונה, והציפיה לניצחון ולישועה.
המחסום העיקרי בפני שינוי, הוא הייאוש, ואובדן האמונה באפשרות לשינוי, באפשרות למהפך. כשאדם איבד את האמונה, קשה מאד לעזור לו, ובוודאי קשה מאד שהוא יעזור לעצמו, וגם לנס יהיה קשה לצפות פה. כי איפה הקב"ה נמצא? אומר הרבי מקוצק: איפה שנותנים לו להיכנס. וכשאדם מיואש לגמרי, הוא איננו מצפה לקב"ה. אך כשאדם מתחזק באמונה, ובתקווה לשינוי, ימצא את הכוחות את העזרה ואת הפתרונות. ולפעמים, באמת יקרה נס, אך רק אם ניתן לו פתח. החושך הוא מחסום, אך מצד שני הוא דוחף אותנו גם לגילוי של האמונה העמוקה ביותר שלנו. שהזמן המסוגל לה כמו "בימים ההם" הוא במיוחד "בזמן הזה" .
שבת שלום וחנוכה שמח