כל יום שבת – לפרשת בהר

"החיים קשים" כך אומרים כולנו
ואפשר בהחלט להבין אותנו
הפרנסה אינה קלה
וגם האישה/בעל לא תמיד משתפ/ת פעולה.
קשה עם המשכנתא
הילדים לא נותנים לישון בלילה…

לפני כמה שנים הייתי בהרצאה של אישה מדהימה, בשם חני וינרוט. חני חלתה במחלת סרטן סופנית. הרופאים אמרו לה, שנותרו לה לכל היותר שנתיים, וגם זה עם טיפולים קשים ביותר, שימררו את חייה… אך היא חיה כמה וכמה שנים טובות אחר כך, עם טיפולים, אך בשמחה בפעילות וביצירה. היא המשיכה להיות מנחת הורים, מפקחת במרכז פסיכולוגי חינוכי, צלמת חובבת, סופרת, מרצה, תומכת באנשים חולים ועוד.

חני שאלה: כפי שידוע לכל ניסיון וקושי שהקב"ה מביא עלינו, לכל משימה שעלינו לעשות, אנחנו מקבלים יחד איתה גם כח לעמוד בה. אם כך למה אנחנו מרגישים פעמים רבות כל כך שאין לנו כח? וענתה: זה לא הצרות שה' עשה לנו, זה משהו שאנחנו ארגנו לעצמנו, ולזה באמת אין לנו כח, כי לתוספת הזו שהוספנו לעצמנו לא קבלנו כח.

"לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" אומר הנביא. אומר על כך המגיד מדובנא משל יפה: אדם נעלמה לו המזוודה פתאום בתחנה המרכזית. התחיל הוא לצעוק "נעלמה לי המזוודה". ניגש אליו מישהו, עם מזוודה כבידה, חצי מתפרקת, וללא גלגלים, כולו מזיע. ואמר לו: "מצאתי לך את המזוודה" .ענה לו המאבד: "תודה אך זה לא שלי, המזוודה שלי נוחה לנשיאה ועם גלגלים".

כך גם בנמשל, הקב"ה אומר לנו " לא אותי קראת יעקב", מה שאתה עושה ומזיע מאד, זה כנראה לא מה שאני מבקש ממך. ומנין נדע זאת: "כי יגעת בי ישראל" אם זה כל כך קשה – אומר לנו הקב"ה – זה לא שלי. אני נתתי לך משימות שאתה יכול לעמוד בהם.

איננו יכולים לעשות הכל. איננו שולטים על כל הסובבים אותנו, לא על העתיד וגם על העבר. וממילא אחריותנו מאד מוגבלת. ובה עלינו להתרכז. אנחנו אחראים רק על מה שאנחנו יכולים. והשאר זה אחריותו של המנהל הגדול הקב"ה. איננו יכולים לעבוד בשעות משוגעות, לדלג על ארוחות וכו' עלינו ללמוד להגיד לא לא רק לאחרים, אלא בעיקר לעצמנו, לחיות בתוך גבולות הגזרה שהקב"ה נתן לנו ושם מחכים לנו חיים מלאים ושמחים.

"כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי" אנחנו לא המנהלים של העולם יש לעולם מנהל. עם ההבנה הזו הדברים יותר פשוטים ופחות מלחיצים. זהו סודה של השבת, וגם של השביעית, וממנה עלינו לשאוב מעיינות של מנוחה ושמחה לכל השבוע. כשנחיה בתודעה כזו נחיה בצורה הרבה יותר משוחררת ושמחה.
תלמיד חכם הוא בבחינת שבת. מדוע? כי הוא יודע וחי בתודעה הזו "כי לי הארץ". איננו חורג מעבר לגבולותיו, וכך חייו רגועים ושמחים. שנזכה כולנו להיות תלמידי חכמים היודעים את מקומם ושמחים בחלקם ואז אולי יהיה גם לנו "כל יום שבת".

שבת שלום.