"מי שטוב לו ושמח כף ימחה…"
אבל האם מי ששמח הוא גם טוב לאחרים? ומה עם מי שעצוב?
איך זה משפיע על ההתנהגות שלו לאחרים?
מדוע הזהירו האר"י הקדוש וכל גדולי ישראל, שיש להתאמץ מאוד לשמור על שמחה ומצב רוח טוב?
ישנו קשר בין המילה עצוב לבן המילה עצבני. ובאמת כשאנחנו עצובים, אנחנו נוטים יותר לעצבנות ולכעס, על עצמנו ועל אחרים.
מצד שני, כשאנחנו שמחים – קל לנו יותר להאיר פנים לאחרים וגם לסלוח כשלא מתנהגים איתנו יפה. לכן חשוב מאוד לשמור על מצב רוח טוב כשאנחנו בחברת אנשים, ובפרט עם המשפחה. השמחה חיונית ליחסים חברתיים טובים והיא השמן על גלגלי המכונה החברתית, שמאפשרים לה לעבוד בלי חיכוכים מיותרים.
יותר מכך, כשאנחנו במצב רוח לא טוב – אנחנו נמשכים להתנהגויות שליליות לא רק בין אדם לחברו אלא גם בין אדם לעצמו ובין אדם למקום. אנחנו נוטים לאכילה יתרה נמשכים יותר לכל מיני תאוות שוקעים בייאוש ופחות נמשכים לדברים טובים.
לעומת זאת – כשאנחנו במצב רוח טוב אנו נמשכים באופן טבעי לעשיה חיובית וקל לנו לשמור על עצמנו לא להיגרר למקומות לא טובים.
אמר אחד מגדולי החסידות: השמחה והעצב אינן כלולות בתרי"ג מצוות. אבל אין מצווה שיכולה להעלות אותנו למדרגות גבוהות כמו השמחה ואין עבירה שיכולה להוריד אותנו לתהומות כמו העצבות.
השמחה מרימה את כל המציאות הנפשית שלנו ומרוממת אותנו. ואמרו חכמים: "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה".
התרגיל השבועי:
לחפש היום באינטרנט או בספרים שבע בדיחות טובות ובכל יום כשאנחנו נכנסים הביתה לספר בדיחה אחת