נפלנו לבור עמוק ומה עכשיו?
יש לנו שתי ברירות: אפשר להמשיך להסתכל לחזית, כפי שאנו מביטים באופן טבעי ואז רואים רק חושך.
אבל אפשר להרים את הראש, ואז רואים את השמיים. והאמת היא שכשאתה בתוך הבור ברירת המחדל היא להביט למעלה. לישא עיניים למרומים אל הקב"ה. כך הייתה מורתי רגילה לומר.
קיבלנו מכה כואבת בשמחת תורה ומאז אנחנו מתמודדים עם מצב קשה. מה עושים בשעה כזו? איך מתמודדים?
כשהחיים הרגילים משתבשים וכשהחושך גובר, זה הזמן לחפש קשר למה שמעל ומעבר לחיים. לחפש את האור הגדול שרק הוא יכול להאיר חושך גדול.
האור הזה נמצא באמונה גדולה ובהעמקת הקשר אל מה שנשגב וטמיר מאיתנו הקדוש ברוך הוא. בתפילה מעומק הלב ובתורה גדולה ומאירה.
האור הזה נמצא בחיבור אל ההיסטוריה הגדולה והמופלאה שלנו. ובהבנה שהחיים שלנו הם רק חלק קטן ממסע גדול של דורות. ושכל צעד במסע הוא חשוב ומשמעותי.
האור הזה נמצא באהבת ישראל, בהתנדבות ומסירות למען עם ישראל. ובהעמקת הקשר בין איש לרעהו ובין אישה לרעותה.
זה הזמן להאיר את החיים במה שמעל החיים.
שנזכה ביחד עם כל עם ישראל להוסיף גודל להוסיף תפילה להוסיף חסד להוסיף אהבה ומסירות לעם ולארץ.
שנזכה בקרוב לבשורות טובות כולנו יחד. ולצאת מאפלה לאורה.