הרב מאיר בזק – מכון משכן זוגיות | חינוך ילידים | התפתחות אישית
נתאר לעצמנו שהיינו מקיימים את הניסוי הבא: היינו בוחרים קבוצת אנשים, מפרידים ביניהם ומחלקים לכל אחד מהם שתי תמונות. בתמונה האחת יופיע אדם שמח, צחוק נסוך על פניו וחדוות יצירה ניכרת בו. בשנייה יופיע אדם הנראה רציני מאוד ומכונס. לאחר מספר דקות של התבוננות, נספר למשתתפים כי באחת התמונות מופיע צדיק גדול ובשנייה אדם רגיל. נבקש מהם לזהות מיהו הצדיק, ולכתוב זאת על התמונה. הניסוי המעניין הזה לא בוצע בפועל, אך ניתן לשער שהתמונה שעליה מופיע אדם רציני ומכונס, הייתה זוכה ברוב גדול.
האם להיות צדיק פירושו להיות רציני, כבד וללא שמחת חיים? לא פעם, מצטיירת כך דמותו של הצדיק האולטימטיבי, אחד שמתנזר מהחיים. זו גם הסיבה שרבים מוותרים על השאיפה הזו ומעדיפים להיות 'אנשים רגילים' – הם מרגישים, כי כדי להיות צדיקים הם צריכים להפסיק 'לחיות'. האם זו האמת?
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" הפרשה מדברת על מצוות הכהנים והמצווה הראשונה שאנו פוגשים היא: לא להתקרב למתים, להתרחק מהמוות. תרבויות כה רבות מקדשות את המוות מחד, ובורחות מהחיים מאידך. כנגדן עומדת התורה וקוראת לכהניה: "לנפש לא יטמא בעמיו". כאן אין מקדשים את המוות, הכהנים לא יהיו עסוקים בו. להֶפך, הם יתרחקו ממנו. כל אותן תרבויות מחפשות את א-להים מחוץ לחיים, התורה קוראת לנו למצוא את ה' בתוך החיים. הכהנים מבקשי ה' צריכים להיות מחוברים לחיים ולהתרחק מהטומאה. נכון הדבר שבחיים יש הרבה מהמורות ומכשולים. זו הסיבה, שבדתות מסוימות הנזירים מצווים להתרחק מהעולם הזה על כל פיתויו. אך ההתרחקות היא טעות – בתוך החיים יש מכשולים, אבל מחוץ להם, בשבילנו בשר ודם, אין כלום. כך מספרים בדיחה על אחד ששאל את הרב, האם הוא יכול שלא לצום ביום כיפור, מכיוון שכל השנה לא חטא כלל. אמר לו הרב: "אם אכן לא חטאת, סימן שלא עשית כלום, וזה דבר חמור בהרבה מלעבור עבירות, אז אולי תצום יומיים…". מי שלא עושה כלום אינו טועה, אבל לא לעשות כלום – זו הטעות הגדולה ביותר. "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" מי שאינו נופל בכלל – איננו צדיק, אלא סתם מנותק. מנותק מעצמו, ולכן אינו שם לב לנפילותיו או מנותק מהעולם ואינו עושה דבר משמעותי.
בשבילנו, אנשים בגוף, אין מקום אחר שבו נוכל לדבוק בקב"ה לבד העולם הזה. העולם הוא המקום שבו ה' 'נעלם' – מוסתר אך בהחלט נמצא. אם נחפש היטב, נוכל למצוא אותו. את אור הבורא נפגוש בחדוות היצירה, בחקר ובגילוי, באהבת הזולת ובמסירות אליו, בהתבוננות ובהעמקה ביופי ובחכמת הבריאה ובשמחה ובהנאה המלוות את כל אלה. הוא נמצא בלידה של עוד ילד שבא לעולם ובשותפות שלנו בתהליך התפתחותו. במעגלים רחבים יותר נפגוש אותו דרך ההתרחשויות החברתיות, ההתפתחות האנושית ומעל הכול, בפגישה עם תורת ישראל. התורה, תורת חיים, מדברת על החיים. היא קוראת לנו לבחור בהם – "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים", מכוונת אותנו לא להתנזר מהם – "כל היושב בתענית נקרא חוטא", מנחה ומאירה אותם כך שנגיע ל"וָחַי בָּהֶם". מי שאינו מקושר לחיים אינו מבין אותה באמת.
אדם רציני אינו אחד שעושה פרצוף עייף וקודר, אלא אדם עם פנים מאירות ושוחקות. נרשה לעצמנו להיות שמחים ועליזים לחיות בכיף ולא בלחץ. אין הכוונה שאיננו רציניים וטובים אלא להפך, "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּליִשׁרֵי־לֵב שִׂמחָה".
שבת שלום.
