הבה ונתבונן : התחבולה של אסתר מתקדמת. כשאסתר מזמינה רק אות המן למשתה עם המלך והמלכה מתעוררת קנאתו של אחשוורוש. וכאשר שוב אסתר מבקשת להזמין את המן עם המלך למשתה נוסף, המלך כבר איננו יכול לישון ושנתו נודדת. המן, לעומת זאת, הולך לביתו שמח וטוב לב, ואינו חש בטבעת המתהדקת סביבו. כשהמן נמצא למחרת השכם בחצר המלך, מתעורר עוד יותר חשדו של המלך. המלך מנסה להעמיד את המן במבחן ושואל אותו: "מַה-לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" / המלך יודע כי המן חושב בליבו ; " לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר, יוֹתֵר מִמֶּנִּי" ומחכה לראות מה יענה. וכשהמן בטיפשותו עונה :"אִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת, אֲשֶׁר לָבַשׁ-בּוֹ הַמֶּלֶךְ; וְסוּס, אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת, בְּרֹאשׁוֹ" המלך מבין שיש להמן שאיפות להחליף אותו. המלך כועס מאד, ומצווה על המן לעשות כן למרדכי .שהוא המתנגד הראשי של המן. וכך הסיפור מתקרב לקיצו עד הסוף בו אומר המלך להמן " הגם לכבוש את המלכה עימי בבית" ומצוה לתלותו על העץ .
מה קורה להמן מדוע אינו מבחין במכשולים ובפחים ששמה לו אסתר?
אגו הוא מתכון לכשלון, וענוה היא מתכון להצלחה . מה מניע אותי בחיים? הכבוד והאגו, או המטרה שלשמה אני פועל. למרדכי ואסתר היה חשוב באמת להציל את היהודים, והם רקמו תחבולה שתפיל את המן בפח. וכך הם פועלים בקור רוח ובהצלחה רבה. לעומתם, המן שהיה שבוי במרוץ אחרי הכבוד, מתנהג כעיוור ולא רואה איך מפילים אותו בפח הוא בטוח שהכל זה רק לכבודו. .
האגו והכבוד גורמים לנו לפעול, בניגוד להיגיון הפשוט, ובניגוד לטובתנו אנו . אנו חוזרים לאותם מקומות שגורמים לריב ללא תוחלת, עושים צעדים מסוכנים מדאי, או נעמדים במקום ללא יכולת תנועה. והכל בגלל הגאוה .
כשנצליח קצת להשתחרר מהשעבוד לאגו ולכבוד, ונפעל יותר לטובת הענין, בעזרת ה' הכל יסתדר. עם ענוה וסבלנות, הבעיות בשלום בית, בעבודה ובפרנסה, עם החותנת והחותן, עם השכנים,ובכל דבר.
אז פורים זו הזדמנות טובה לוותר קצת, לבא לקראת …עצמנו, ולהפסיק להכשיל את עצמנו.
בהצלחה ופורים שמח לכולנו
