מה בין מצא למוצא? ואיך אנחנו יכולים לראות טוב בחיינו המשפחתיים?
"מצא אישה מצא טוב" או "מוצא אני מר מוות את האישה". אם נשים לב, המציאה הטובה מוזכרת בלשון עבר: "מצא", ואילו המציאה הרעה מוזכרת בלשון הווה: "מוצא". מדוע?
אומר הגאון מוילנא: הטבע האנושי הוא להתרגל לטוב ולא להתרגל לרע. אדם שזכה במשהו טוב, בתחילה הוא שמח, אך בהמשך הוא מתרגל לטוב הזה ומתייחס אליו כמובן מאליו. וכך הטוב הופך לנחלת העבר: "מצא". לעומת זאת לרע איננו מתרגלים ולכן אנחנו נפגשים איתו יום יום: מוצא.
התוצאה של הטבע הזה היא שאנחנו באופן טבעי חשים את הרע בחיינו שלא התרגלנו אליו מאשר את הטוב שכבר הפך להרגל ומובן מאליו בחיינו.
מעבר לתחושה השלילית נוצר פה גם שינוי שלילי ממש. מכיוון שכשאדם חי בתחושה שאשתו לא טובה, הוא מתייחס אליה ככזו. וממלא כמים הפנים לפנים גם היא מתייחסת אליו כבעל לא טוב וכך נוצר גלגל שלילי.
אז מה הפתרון?
לשנות את המבט, לשים את הפוקוס על הטוב על מה שיש ולא על מה שאין. על מה שאנחנו טובים בו ולא על מה שלא. כך תיווצר העדפה מתקנת. וכך הגלגל יתחיל להסתובב לכיוון החיובי.
הדבר הזה נכון לכל יחסים חברתיים בתוך המשפחה וגם עם חברים.