על אמונה התבגרות ועצמאות

שאלה

בננו הקטן כבר בן 12 ועדיין מאד חלש ותלותי. כבר מקטנות בכל דבר שקצת קשה לו היה רץ אלי. בתחילה ניסיתי למנוע ממנו התמודדויות קשות מדי שלא ישבר. ניסיתי לפרק לו את המטלות החדשות והקשות למספר מטלות קטנות יותר, אך זה לא עזר. אחר כך ניסיתי לעודד אותו ולומר לו שהוא יכול ומסוגל אך גם זה לא עזר, כעת אינני יודעת מה לעשות .

תשובה

בנך איננו חלש. הצרה היא שהיצר שלו שכנע אותו ואותך שהוא באמת חלש. כבר בקטנותו, כשהיה רץ אליך, לא החזרת אליו את משימותיו / אתגריו, אלא ניסית לעשות את העבודה במקומו. זוהי אכן דרך לקבל תשומת לב יתירה – להעביר את האחריות מהילד אל ההורים וכך לגרום להם ל"שאת את הילד על ידיהם" הרבה מעבר למה שנדרש
שורש הפתרון נעוץ בהחזרת האמון האמונה שלנו בילד, ושל הילד בעצמו. חשוב להדגיש שמה שבאמת משנה זה שינוי התפישה הפנימית שלנו את הילד אותה הילד קולט גם בלי מילים. הורה שמשוכנע שבאמת ילדו חלש ולכן צריכים כל הזמן לעודדו ולחזקו ולומר לו כמה הוא מוצלח, מעביר לו באופן סמוי את המסר ההפוך. את עיקר העבודה עלינו לעשות בלבנו פנימה בחיזוק האמונה שלנו בילד ומתוך כך באופן טבעי נתייחס אליו בצורה שונה. נסמוך עליו ונצפה ממנו לפתור את בעיותיו בעצמו (או בעזרה סבירה במקום שבאמת היא נדרשת). כך ימצא הילד את דרכו אלינו בצורה בוגרת, כמי שמגשים את ציפיותיו – ציפיותינו מעצמו, ולא כמי שצריך כל הזמן "לשאתו על כפיים".
כיון שקשה מאד בבת אחת לשנות תפיסה שהורגלנו אליה זמן רב , אני ממליץ בשלב ראשון, לבחור נושא אחד, קל לך יותר להתמודדות, ובו לקבל החלטה ברורה, בשכנוע פנימי עמוק, שאת מעבירה את האחריות אליו, וסומכת עליו בלב שלם.. ובלי הרבה דיבורים והתעסקויות פשוט לא לקחת ממנו את האחריות בשום פנים. התוצאות יחזקו אותך באמון בו, ויאפשרו לו ולך, להתקדם לקראת שינוי כולל, והחזרת האמון באופן מלא.

בהצלחה!