על גבולות ומגבלות – לפרשת שמיני

יש לנו הרבה גבולות בחיים. כל המגבלות שלנו, הם סוג של גבולות בעצם. אנחנו חייבים לאכול ולישון, אנחנו מוגבלים בזמן ובכסף, וכן ביכולת שלנו להשפיע על אירועים ועל אנשים.
האם הגבול הוא אויב או ידיד שלנו?

תלוי איך מתייחסים אליו, אם אני רואה בו אויב, וכל הזמן מנסה לעקוף אותו ולהילחם בו, הוא יהיה אויב. אך אם אני מבין שהוא הידיד שלי, שהוא המגדיר לי את תפקידי ואת אחריותי, הגבול יתן לי שלוה שמחה והצלחה.

בעלי לא קם בבוקר בזמן, זה מאד מרגיז אותי, ואני מעירה לו שוב ושוב. מה יוצא לי מכך? כעס ומריבה ביננו, ולגופו של ענין: הסיכוי שהוא יקום – יורד. זה הופך למאבק ביננו וכבר לא אחריותו שלו. לעומת זאת, אם אבין שהשני מבחינתי הוא גבול שאינני יכולה ואינני צריכה לשנות, לא אכעס ואתרגז לא יהיה ביננו ריב, והסיכוי שהוא יקח אחריות על מעשיו רק יעלה.

דוגמה זו נכונה כמובן גם לגברים. ולא רק בחיי נישואין, אלא גם בעבודה, עם הילדים ועוד. למשל, כשאני יודע את מקומי כהורה, ומורה לילד את דרכו מתוך בטחון בתפקידי ובילד, הוא יעשה את תפקידו. אך כשהילד מצליח לגרור אותי לקחת את האחריות במקומו, כלומר לא רק להורות לו מה לעשות, אלא גם לעשות בעצמי במקומו, או להזכיר לו שוב ושוב, זה קשה מאד, וגם לא הולך כל כך.

מה היה בדיוק חטאם של בני אהרון? ישנם הסברים רבים, אך ההסבר הבסיסי כתוב בפירוש בתורה: "אשר לא ציוה אותם". הם עשו משהו שלא נתבקשו אליו, שלא נצטוו בו ,ובמשכן הכל צריך להיות כאשר ציווה ה'. במילים אחרות: הם עברו את הגבול. הם שכחו שהגבול הוא המקום בו מתרחשים החיים.

אם שוכחים את הגבולות, זה לפעמים יכול להיות מסוכן מאד חלילה. כדאי מאד לזכור שהגבולות הם מתנה בשבילנו, וללמוד להתיידד אתם, ליהנות מהם.
שבת שלום לכולם