מצבי חיינו, מתחלפים, פעמים רבות, בקיצוניות מרובה. בהקשר אחד אתה מנהל בכיר אומר לכולם מה לעשות. והנה, כעבור כמה דקות, אתה הולך לקופת חולים או לבית, ופתאום אחרים מנהלים אותך. במקום אחד אתה בראש, ובמקום אחר – בזנב. איך מעכלים את המעברים הללו? ומה זה קשור לפרשה?
"כִ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לִפְקֻֽדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ… בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִֽהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם:", "הֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִמַּֽחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל… לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹֽׁתֵיכֶֽם:"
מדוע שהמניין יגרור נגף חלילה? וכיצד מחצית השקל תכפר על כך? עוד שאילה מעניינת: מדוע כל כך חשוב שהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט?
כאשר מונים את העם, הרי שמובלט פתאום היחיד. "כי תשא את ראש בני ישראל" נשיאת הראש של כל אחד, החשבת היחיד וההתייחסות אליו בפני עצמו. יכולה לחזקו מחד, אך מאידך יש בה סכנה. סכנת הגאווה, וההחשבה שלי כמישהו נפרד מכולם, המביאה חלילה נגף. לכן חשוב כל כך שתעשה תוך כדי נתינת מחצית השקל בה כולם שווים. אין עשיר ואין דל אלא כולנו יחידה אחת, בה לכל אחד תפקיד, וכל אחד חיוני ובעל ערך במידה שווה.
כפי שאמרנו קודם, כל אחד מאתנו חווה לפעמים מצב שהוא למעלה מנהל וכו', ואחרי כמה דקות מצב הפוך בו מישהו אחר מנהל אותו. לפעמים הוא זורק את הפח ולפעמים זורקים בשבילו. לפעמים הוא עשיר ולפעמים הוא דל, מזכירה לנו הפרשה שבאמת אין פה הבדל מהותי – "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט".
אם אתה בוחן את עצמך כישות נבדלת מכולם פרטית אז יש הבדל עצום ואתה חי כל חייך בנדנדה נוראית כי גלגל חוזר בעולם ויום אתה למעלה ויום למטה. פעם אתה בראש הפירמידה ופעם בתחתיתה. אך ההסתכלות על עצמך כמשהו נפרד מכולם איננה האמת האמת היא שתמיד אתה חלק מהכלל חלק מהעולם וחלק אלו-ה ממעל שוכן בך. וממילא הערך הבסיסי שלך זהה בכל מקום ובכל מקום אתה יכול להרגיש טוב.
הכרתי ועדיין אני מכיר אנשים גדולים באמת. וראיתי שבכל מצב שנקלעו אליו, הם היו שלמים עם עצמם ועם מקומם. ועשו היטב את תפקידם, את המוטל עליהם באהבה, ואם אפשר גם בשמחה. בין כמפקדים או כטירונים, בין אם היו בשיא הצלחתם, ובין אם היו חלשים או זקנים ומוגבלים יותר. זה לא תמיד כל כך קל, אך תמיד תמיד זו האמת. ויש לנו יכולת להתחבר אליה, ולחיות לאורה.
שבת שלום לכולם