היש תמורה לתרומה? – לפרשת תרומה

אנחנו חיים בתקופה בה הפרט במרכז. התפתחותו ורווחתו מאד מאד חשובה לנו, מערכות הבריאות ההשכלה והרווחה משוכללות ביותר. ובכל זאת, הפרט איננו כל כך שמח ומרוצה. למה? אולי את הסוד לכך, ננסה למצוא בפרשת השבוע .

"דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרֽוּמָתִֽי" "תרומה: הפרשה, יפרישו לי מממונם נדבה:"  (רש"י)

תרומה – נתינת רכוש או כסף באופן וולנטרי ללא קבלת תמורה" (ויקיפדיה ). האם באמת אין תמורה לתרומה?… אדם נותן מעצמו. אדם מוותר על חלק מרכושו, מזמנו וכוחו, לטובת מישהו או משהו אחר. ומה הוא מקבל? לכאורה כלום. אך מעניין, שהמילה תרומה, ותמורה דווקא דומות.

האינסטינקט שלנו, הוא לדאוג לעצמנו. ולכן קשה לנו מאד לוותר לאחר, או לציבור. אך כשאנחנו מצליחים להתגבר על האינסטינקט הקיומי הזה, אנו מקבלים כח שמחה ושלוה. מדוע?

אדם בודד הוא יצור שברירי וחולף, גם אם הוא מבוסס כלכלית, וחברתית אינו יודע מה ילד יום. ובכל מקרה חייו מוגבלים, ובסופו של דבר יחלוף מהעולם. כשאנחנו מוותרים מעצמנו ונותנים, אנו מגלים פתאום משהו נפלא, שבאמת אנחנו לא לבד. איננו איזה פרור חולף בעולם, אנחנו חלק ממשהו גדול הרבה יותר, ויציב הרבה יותר, מהמציאות האישית שלנו .

אנחנו חלק ממשפחה, מחברה, מעם ומעולם גדול ונפלא. אנחנו חלק מדורות, ובסופו של דבר אנחנו בנים של ה'. אנחנו חלק ממשהו נצחי ועצום. ההכרה הזו, ממלאה אותנו בשמחה בטחון ושלווה.

אנחנו בתקופה בה הפרט במרכז. אנחנו משתדלים לתת הכל לאדם הבודד, ובכל זאת הפרט אינו כל כך שמח. למה? כי אולי את הדבר הכי חשוב איננו נותנים לו. מרוב העמדתו של הפרט במרכז, הוא שוכח שבאמת הוא חלק מכלל. ואולי לכן: "גומל נפשו איש חסד" (משלי י"א, י"ז).

מי שעושה חסד, הוא כאילו מפסיד מגופו, ממציאותו החומרית. אך באמת הוא גומל לנפשו, ומשדרג את חייו. ואולי לכן נאמר: "וצדקה תציל ממוות" (משלי י , ב). מציאות של מוות, שייכת רק לאדם הפרטי. שאתה תורם לכלל – הכלל לעולם לא מת. אתה עולה למציאות אחרת, בה לא שייך מוות כלל. מציאות שלימה ושמחה הרבה יותר.

אז גם כשנדמה שיש לך פחות, מסתבר שבאמת יש לך יותר.

"נלמד לחיות עם מה שיש,
לא נחפש דבר אחר,
אבל נמשיך ונבקש
מילת תפילה אחת יותר.
מתי נהיה יותר קרובים
עד שנרגיש ונוותר?
כולם רוצים להיות טובים,
אבל אפשר היה יותר:

יותר אהבה,
יותר הקשבה,
יותר אמונה בין אדם לאדם,
יותר שלום, יותר תקווה,
פחות קנאה ושנאת חינם,
יותר נשמה,
יותר א-לוהים,
יותר הבנה ביני לבינך,
יותר שמחה, יותר חיים,
פחות לבד, יותר איתך."

(יהונתן גפן )

שבת שלום לכולם