"שאמר לעולמו די"

שאלה

מיום שהתחתנו, בעלי המשיך להתנהל עם הוריו כמו בימי רווקותו והיה זמין להם בכל עת שחפצו. למרות שמידי פעם הדברים קצת הפריעו לי, הבלגתי ולא "עשיתי עניין". זאת על מנת לא להפריע לו במצוות כיבוד הורים וגם כדי שלא יתעמת איתם (הם לא קיבלו סירוב בצורה מבינה). כעבור זמן חמותי נפטרה וחמי התארח בביתנו בכל שבת ובכל חג, למרות שיש לו עוד ילדים. בתוך תוכי הרגשתי, שמידי פעם רציתי שבת "חופשית" רק עם משפחתי, לא העזתי לומר זאת. הבעיה, שחמי מאד בקורתי כלפינו. לאחרונה הרגשנו שאין זה הוגן, הדבר גרם למריבה גדולה בין בעלי לחמי, וחמי נותר לעיתים לבד בשבת…

מה עלי לעשות? האם עלי לשכנעו להתפייס עם אביו? להשאיר את רגשותיי בצד ולהמשיך לארח אותו, ולספוג מידי פעם הערות לא במקום?

תשובה

אין ספק שהייתם מאד מסורים למשפחת הורי בעלך ובצדק את שואלת את עצמך למה זה מגיע לנו.

עשיתם משהו טוב ובמקום לקבל תודה והוקרה קיבלנו את ההפך .

אלא, שישנו כלל מאד חשוב בחיים. גם הדבר הטוב ביותר צריך גבול וללא גבול הוא הופך לרועץ. אכן היית מאד מסורה לבעלך ולהוריו אולם ללא שום גבול. אינני מדבר על גבולות שהיית צריכה לשים להם, אלא על גבול שהיית צריכה לשים לעצמך. כשהרגשת שזה קשה לך מדאי, היית צריכה לומר זאת לבעלך ולבקש ממנו להתחשב בקושי שלך. לא עשית זאת  ובסופו של דבר העניין התפוצץ. העניין היה מוכרח להתפוצץ- שכן כפי שאמרתי בהתחלה בעולם שלנו אין אפשרות לדבר ללא גבול להתקיים.

כעת עליכם ללמוד איך אתם עוזרים כפי יכולתכם בגבולות שלכם. אני ממליץ, שתשבי עם בעלך ותחשבו ביחד איך הוא מפייס את אביו, וכיצד אתם מעוניינים שהעזרה שלכם לאב תראה בהמשך. בגבולות האלה תעמדו, גם אם אולי יהיה בכך איזה חוסר נעימות בתחילה, בסופו של דבר כשהדברים יחזרו לגבול שלהם הכל יראה לגמרי אחרת! בעקבות כך, אני מניח שגם התייחסותו של האב אליכם תהיה שונה.

בהצלחה!