שוב הילדים רבים

שאלה

יש לנו ארבעה ילדים חמודים. אולם אף על פי שביני ובין בעלי ישנם שלום אהבה ורעות, אצל ילדינו אין זה כך. יותר מדי ימים אנו מוצאים את עצמנו מפרידים ביניהם שוב ושוב. ניסינו לשוחח עם הגדולים על כך ולהסביר להם שאין זה מתאים. ניסינו להעניש וגם לתת פרסים אך גם זה לא עזר. אפילו ניסינו להתעלם, אך זה דווקא החמיר את המצב והם העלו את רף הריב, לא נותרה לנו ברירה, היינו חייבים להתערב ולהענישם בחומרה. וכעת אנו אובדי עצות.

תשובה

ראשית עלינו לברר עם עצמנו האם ילדיכם מסוגלים בכלל להסתדר ביניהם בלי מריבות?!

ובכן, יש לנו חדשות טובות! יש לילדיכם את כל היכולת ואף את הרצון להגיע לשיתוף פעולה. כהורים איננו מסוגלים לשפוט ביניהם, יתרה מזאת- איננו צריכים לשפוט ביניהם. לכל ילד נתן הקב"ה את החכמה הבינה והיכולת להסתדר בצורה טובה עם אחיו. כאן נשאלת השאלה: אם כך, מדוע ילדיכם אינם עושים זאת? מדוע אינם משתפים פעולה? האמת, הם כן משתפים פעולה. הם משתפים פעולה ביניהם באופן שלילי על ידי הריב (באופן תת מודע כמובן). במטרה לגרור אתכם להתעסקות, מיותרת, עימם וכך שואבים ממכם תשומת לב יתירה. לא פעם סיפרו לי הורים שכאשר ניסו להתעלם מריב של ילדיהם והלכו לחדר אחר, הילדים, אף שלא ביקשו בפירוש את התערבותם של ההורים, הלכו אחריהם.

מדוע אם כן כשניסיתם להתעלם ולא לתת תשומת לב זה לא עזר, ואף החמיר את המצב? חשוב להבין שהתעלמות איננה טכניקת קסם שעובדת מאליה. אם בתוככם אתם אינכם משוכנעים שהילדים יכולים להסתדר בעצמם, הילדים יחושו בכך ויעלו את רף הריב עד שתתערבו בחמת זעם. ולכן חשוב מאד לפני שעושים את השינוי להפנים בתוככם שהילדים אינם זקוקים לעזרתכם ויכולים להסתדר יפה בעצמם באופן ראוי. (אם באופן חריג החלטתם להתערב אסור שזה יהיה בצורה של כעס ותשומת לב אלא במינימום דיבורים והתייחסות רק להפריד וזהו) ונסיים בברכת "ורב שלום בניך".

בהצלחה!