תהיה אתה – פרשת נשא

אנחנו רוצים להיות מי שאנחנו. חולמים לבטא את הייחודיות ואת האותנטיות שלנו, ולא לחקות אחרים. איננו מעוניינים לעבור את החיים סתם כך, כעוד אדם הדומה בדיוק לכל אלה שקדמו לו, ואלה שיהיו אחריו. השאלה הגדולה היא איך מצליחים לממש זאת, איך נעשים מיוחדים? בסך הכול כולנו אוכלים פחות או יותר אותו הדבר, עוסקים באותם העיסוקים, לומדים אותה תורה וצורכים אותה תרבות. אם כן, היכן נוכל למצוא את ייחודנו?

יש כאלו שכדי להרגיש מיוחדים בחרו את דרך השוני. הם מתלבשים באופן בולט ומיוחד, עוסקים בעיסוקים שונים ומשונים ומחפשים עוד ועוד דרכים שיממשו את העיקרון הגדול: לא להיות כמו כולם. האם זו הדרך? האם כדי להיות שונה צריך להיות קצת משונה? נתבונן בפרשה ונבדוק האם יש לה מה לומר בנושא. הפרשה שלנו היא הפרשה הארוכה ביותר בתורה (176 פסוקים), אך נראה שאפשר היה לקצר אותה בקלות. קורבנות הנשיאים ומתנותיהם בחנוכת המשכן, תופסים מקום רב בפרשה: "וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת-קָרְבָּנוֹ  נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה. וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה  זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב". הפירוט הזה של הקורבנות ושל המתנות אינו מופיע רק אצל נחשון בן עמינדב שהיה ראשון הנשיאים. הוא מופיע בפרשה פעם אחר פעם אצל כל נשיא ונשיא, אף על פי שכולם הביאו אותם הדברים בדיוק. לא ברור מדוע התורה בחרה להאריך בתיאור, היא יכולה הייתה לומר בקיצור שכל נשיא הביא מתנות וקורבנות כמו שהביא נחשון בן עמינדב. 'עודף' המילים הזה אומר דרשני.

נקודה נוספת הדורשת הסבר היא הוראתו של הקב"ה למשה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת-קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ." מעבר לאריכות שאותה ראינו בפירוט החוזר של הקורבנות ועל המתנות, אנחנו נפגשים כעת עם אריכות נוספת.  קורבנות הנשיאים לא יגיעו בצורה מרוכזת, זריזה ויעילה למשכן ביום אחד, הם יתפרסו על פני ימים רבים, בכל יום יגיע נשיא אחד בלבד. השאלה "מדוע להאריך"? חוזרת גם כאן, מזווית נוספת.

ייתכן שטמון כאן מסר חשוב: כדי להיות ייחודי אין צורך להיות משונה. בכל יום ויום הקריב נשיא אחר אותם הקורבנות והביא אותן המתנות, בדיוק כמו חבריו הנשיאים בימים האחרים. למרות הדמיון החיצוני, כל נשיא הקריב בכוונה שונה שהתאימה לשבטו ולמהותו. כך, כל קורבן היה מיוחד במינו על אף שחיצונית היה זהה לאחרים. את הייחודיות הזאת, אנחנו יכולים לראות בדברי המדרש: "רבנן אמרין אף על פי שקרבן שווה הקריבו כולם על דברים גדולים הקריבו וכל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו". המדרש דורש את קורבנו של כל נשיא באופן שונה לפי התכונה המיוחדת לשבטו. כך לדוגמה, קורבנות יהודה מכוונות כנגד המלכות, קורבנות יששכר כנגד התורה וקורבנות זבולון כנגד השותפות בתורה ובמלאכה שהייתה לו עם יששכר. לכן כה חשוב שכל נשיא יביא את קורבנותיו בנפרד והם יפורטו פעם אחר פעם, הם אומנם דומים חיצונית, אך כל כך מגוונים ושונים פנימית.

כדי להיות שונה אין צריך להתנהג משונה. כדי להיות מיוחד, אין צורך לעשות דבר מיוחד. באופן טבעי כל אחד מאיתנו הוא ייחודי. אין שני פתיתי שלג דומים – קל וחומר שאין שני אנשים דומים. מכיוון שכל אחד מאיתנו מיוחד וייחודי, כל דבר שנעשה באופן טבעי, יהיה מיוחד. כאשר ניגש לחיים בצורה טבעית, נבטא את עצמנו באמת. אם נשתמש בשכל, בתכונות ובאור הייחודיים לנו – נבטא את מהותנו המיוחדת.

הבעיה הגדולה היא שלא קל להבחין בין הרצון להיות מיוחד לבין הרצון להתבלט. אלו שני רצונות דומים מבחוץ, ורחוקים שנות אור מבפנים. אדם יכול להראות ולהתלבש כמו כולם, לאכול אותו האוכל ולעסוק באותם העיסוקים ועם זאת, להיות מיוחד ואותנטי. מהצד השני, אדם אחר יכול לעשות את כל אותם הדברים באופן שונה ומוזר, אך עדיין יהיה מנותק לגמרי מהמהות הפנימית שלו. הוא עסוק כל הזמן בלבלוט כדי להרשים את עצמו ואת כולם, אין לו פנאי להיזכר מי הוא באמת, ואיך הוא היה רוצה לחיות את חייו.

נרשה לעצמנו לחיות את חיינו בפשטות. להיענות לאתגרים שהחיים מזמנים לנו בעבודה, במשפחה ובסביבה, ושם להאיר באופן טבעי את האור המיוחד לנו.

שבת שלום.