תשובה משמחת

בשבוע שעבר דיברנו על כך שיש 3 דרכים לגשת לכל בעיה: להילחם בכעס, להיכנע ביאוש, או לקבל את הבעיה כאתגר כהתמודדות שזימן לנו הבורא. הדרך השלישית היא הדרך הנכונה והיא היחידה שמאפשרת שינוי מושכל וטוב.

מסתבר שהרעיון שנכון לבעיות מבחוץ נכון גם לבעיות שבתוכנו למידות הרעות ולמעשים שאיננו שמחים בהם.

כשאנחנו מזהים בעיה בתוכנו באופן טבעי אנחנו נוטים לכעוס על עצמנו ולנסות לשנות את הדברים בבת אחת במהירות ובכוח. מכיוון שאין זה דבר פשוט לשנות מידות ומעשים שאנו רגילים בהם, הניסיון לשינוי מהיר וכוחני מסתיים בכישלון, ומהר מאוד אנחנו חוזרים לאותו מצב שהיינו בהתחלה.

כתוצאה מכך אנחנו נופלים לייאוש. ייתכן שכעבור זמן ננסה שוב לשנות את עצמנו בכוח במהירות כנראה ששוב נכשל. וכך אנו קמים נופלים מתייאשים ונמצאים באיזשהו מעגל שאין לו סוף. וכדברי השיר "ברל'ה בכה ביקש סליחה והכל מהתחלה"…

חשוב כמובן לא להתייאש ולהמשיך לנסות. אבל כדי שנצליח חשוב מאוד לסגל מבט אחר אל הקשיים והבעיות שלנו.

מכיוון שלכולם יש בעיות ואין צדיק בארץ אשר לא יחטא, ברור שהקשיים אינם תקלה שיש להיפטר ממנה במהירות האפשרית אלא אתגר ומתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. מתנה – להיות שותפים בבניין של עצמנו.

כשאנחנו ניגשים לתיקוננו העצמי במבט כזה, התיקון הופך ממשהו מעצבן שצריך להיפטר ממנו במהירות האפשרית למשימה מרתקת ומשמחת. ו"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא".

כמו ספורטאי שבונה לעצמו תוכנית אימונים מדורגת ומושכלת אנחנו יכולים לגשת לתיקוננו האישי בנחת בחשיבה ובשמחה. גישה כזו תוביל אותנו להתקדמות מוצלחת שתיתן כוח וחשק להמשך התקדמות ועליה.
חשוב לזכור: הקילקולים שלנו אינם תקלות אלא חומר גלם ליהלומים.

המשימה השבועית: לקחת קושי או התקדמות שחשובים לנו ואנחנו קצת תקועים בהם. לגשת אליהם כאתגר משמח. ולגבש תוכנית עבודה שתוכל להביא להצלחה. אפשר גם להיעזר באדם מבחוץ. ואפשר רק לקבוע צעד אחד קטן לשלב ראשון.