ובחרת בחיים – פרשת ניצבים וילך

השבוע נפתח בחידון קצר בנושא 'צבא'. כיוון שהשאלות מעט מאתגרות, מומלץ לפנות זמן, לגשת לחידון בנחת ולשקול ביסודיות את התשובות:

כמה ימים נמשכה מלחמת ששת הימים?

איזו מדינה התרחשה מלחמת ויטנאם?

איזה תאריך בשנה פרצה מלחמת יום הכיפורים?

נראה שבשלב זה השאלות כבר העלו חיוך אצל הקורא המסור. ברור שמלחמת ששת הימים ארכה שישה ימים, מלחמת ויטנאם התרחשה בויטנאם ומלחמת יום כיפור פרצה ביום כיפור, זהו היגיון בסיסי. אך למרבה ההפתעה, יש בפרשתנו משפט שנראה דומה מאוד לשאלות שפתחנו בהן: "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה". הצורך באמירה אינו ברור כלל, בוודאי שמי שרוצה לחיות צריך לבחור בחיים, מדוע, אם כן, לומר זאת? ובכלל, הרי כולם רוצים לחיות, למה צריך לומר לנו לבחור בחיים?

נראה שהדברים אינם פשוטים כפי שהם נראים במבט ראשון, לא תמיד קל לבחור בחיים. כשמשהו משתבש לנו בתוכניות וכשפתאום צצות להן תקלות, עומדות לפנינו שתי דרכים. האחת, לשקוע בייאוש, בעצבות ובחוסר מעש. לעומתה, ניצבת דרך שנייה ושונה – לבחור בחיים. בחירה בדרך הזאת משמעה, לבחור בשמחה, באמונה ובעשייה. פעמים רבות המשיכה הראשונית היא דווקא לכיוון השקיעה בתהום העצבות והייאוש. בהמשך דרך זו קיימות 'תחנות' שליליות רבות: שקיעה בזלילה ובתאווה או ליבוי של שנאה ושל קנאה. אומנם לעיתים הדבר קשה ביותר, אך תמיד יש לנו בחירה באיזו דרך ללכת. השקיעה בייאוש איננה גזירת גורל גם כשהניסיון קשה מאוד. "ובחרת בחיים" אומרת לנו התורה, ותמיד יש לנו אפשרות לעשות זאת.

קיימות דרכים רבות שיעזרו לנו לא לשקוע. אפשר לבחור בעשייה חיובית, כל עשייה כזו – מניקוי הבית ועד ריקוד לצלילי הרדיו – מחוללת פלאים. בנוסף, אפשר להשתמש בהומור ככלי לשמחה ולהיעזר בחיוך החיצוני כאמצעי המביא אותנו לשמחה פנימית. ישנן דרכים רבות לשמוח, אך גם אם נחזיק בידינו את 'רשימת הדרכים המלאה לשמחה', לא נשמח בלי תנאי אחד בסיסי: עלינו לבחור בכיוון החיובי, לבחור להתרומם, ולא לתת למשיכה מטה לגבור: "ובחרת בחיים".

שבננו בצלאל נהרג בתאונה, נפער חור שחור בנפשי. חשתי ממש כיצד ה'חור השחור' הזה מושך אותי מטה לתהום העצבות, הייאוש, הרחמים העצמיים וחוסר המעש. הדבר שעזר לי מאוד היה התחושה הברורה שאם אני נותן לכוחות השליליים הללו להשתלט עליי ולמשוך אותי לתהום, אני עלול לשקוע לגמרי בלי יכולת לצאת משם. רצון החיים שבקרבי היה חזק מאוד, והוא שעזר לי לבחור בחיים. בעזרתו, בחרתי לא לתת למחשבות שליליות להשתלט על מחשבתי, אלא להיות עסוק כל הזמן במחשבות ובמעשים חיוביים כמו לחזור לעבודה, לשמוע שירים שמחים ולהיות בחברת אנשים. הבחירה החיובית עזרה לי לסגור אט אט את החור שנפער שנפשי, ולחזור לשמחת החיים שהייתה.

דבר זה נכון כמובן לא רק להתמודדויות כה קשות, אלא גם להתמודדויות יום-יומיות. החיים מספקים לנו ללא הרף תקלות ושיבושים שיכולים לדכדך אותנו. החל מכישלון במבחן, דרך מישהו שעקף אותנו בתור בסופר ועד לנפילה ביצר הכעס או התאווה. כל אחד מהמקרים הללו מחזיר אותנו לצומת הבחירה – ייאוש או חיים. אנחנו יכולים לחשוב כל היום על מה שהיה, ולבלות עם פרצוף חמוץ ועשייה איטית וכבֵדה. מנגד, אנחנו יכולים לבחור להתרכז בטוב ובעשייה חיובית ומלאת חיים, בעבודה או בבית.

כשהקשיים גדלים הם אינם מלמדים אותנו שאי אפשר יותר, האפשרות לחיות ולשמוח תמיד קיימת. כדאי לנו לעשות זאת ואנחנו גם מצווים על כך, יש קול השוכן בקרבנו וקורא לנו: "ובחרת בחיים".