הרב מאיר בזק – מכון משכן זוגיות | חינוך ילידים | התפתחות אישית
"אימא, משעמם לי!" נהגנו לומר כשהיינו קטנים. היום כשגדלנו, אנחנו אומרים אותו המשפט בניסוחים מעט יותר משוכללים. אנחנו מתלוננים על העבודה שמשעממת, הלימודים שאינם מעניינים וגם על הקשרים המשפחתיים האפורים. היכן נמצא הפתרון? נדמה לנו שהוא במקום אחר, לא כאן. אנחנו חולמים על איזה מקום אחר שם יהיו לנו חיים מעניינים, מנסים לברוח מפה ולרוץ ל'שם' החלומי.
יש המנסים לברוח על ידי שקיעה בחוויות האינטרנט, ומנסים להגיע לעולם אחר באמצעים וירטואליים. יש השוקעים בחלומות על עולם שונה, עם עבודה ומשפחה אחרים. יש כאלו שאינם מסתפקים בחלומות ועוברים שוב ושוב ממקום למקום ומעבודה לעבודה, אך בדרך כלל זה אינו פותר את הבעיה. בהתחלה החידוש מושך, אבל די מהר מתרגלים למקום החדש, ושוב הכול הופך למשעמם ואפרורי. האם יש דרך אחרת? ננסה לבדוק בפרשת השבוע.
"כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם", מתארת לנו הפרשה את התורה. התורה אינה דבר ריק, היא ממלאת אותנו. אך מה אם מישהו מרגיש חלילה שהתורה משעממת אותו ואינו מוצא בה עניין? על כך, אומרים חז"ל: "ואם הוא ריק, מכם הוא. למה? שאין אתם יגיעין בתורה". יש בתורה הרבה עומק ויופי. אם איננו רואים אותו סימן שלא חיפשנו והתאמצנו מספיק.
עיקרון מפתיע? כלל לא, העולם שלנו עובד בדיוק באותו האופן: ממשקה קל אפשר ליהנות בקלות, אך כדי ליהנות מיין איכותי עלינו ללמוד להכיר יינות שונים, להתרגל לטעמים ולאט לאט לפתח חוש טעם עדין ליין. כל אחד שומע מוסיקה פשוטה ונהנה, אבל כדי ליהנות ממוסיקה קלאסית צריך לעבור תהליך. את הדברים הרדודים אנו מכירים בקלות ובמהירות, ואילו דברים עמוקים דורשים מאמץ, עבודה וסבלנות. יש בתורה עומק וגודל אין סופיים שאינם מתגלים בבת אחת ללא השקעה ועמל. ככל שאדם מתאמץ ומשקיע בתורה, הוא מגלה עוד ועוד עומק, יופי וגודל.
תורה היא הגילוי הגדול ביותר של אור ה' בעולם, אבל אור ה' קיים גם בכל אדם ודבר בעולם. כשם שבלימוד התורה צריך להתאמץ כדי לגלות את הגודל, את היופי ואת העומק, כך הדבר נכון לכל דבר אחר. אחד הכללים החשובים להצלחה בחיים ולהרגשה שהם מלאים, הוא 'לתת את המאה אחוז'. בכל מקום שבו אדם נמצא ובכל מקצוע שבו הוא עוסק, יש מה ללמוד ולהתמקצע. ככל שאדם מעמיק יותר בתחום ומשתכלל בו, הוא מוצא בו עניין ושמחה.
שם שצריך להתאמץ כדי להתחבר למקצוע, כך כדי להתחבר לאנשים עלינו להשקיע ולהכיר אותם לעומק. כל אדם הוא עולם מלא ומרתק, אלא שכדי להכיר אותו צריך להתאמץ ולהתגבר על מכשולים בדרך. כדי שיהיו לנו כוחות למסע עלינו להאמין באדם שמולנו – בעומק שבו וביופי שבו. מספרים על אב זקן אחד שאמר לשלושת בניו לפני מותו: "יש לי שני שדות. שדה אחד משובח, ושדה טרשים המלא סלעים ואבנים. דעו לכם שבתוך שדה הטרשים הטמנתי אוצר ואינני זוכר היכן, חפשוהו ומצאו אותו". לאחר מותו הזדרזו הבנים לחפש ולחפור בשדה הטרשים. הם חיפשו וחיפשו, חפרו וחפרו, אך לא מצאו דבר. במהלך החפירות הרבות שביצעו, בלי שהתכוונו לכך, הם הוציאו את כל הסלעים והאבנים והשדה הפך למשובח ביותר. אוצר זהב הם לא מצאו, אך הם הרוויחו שדה ש'שווה זהב'…
אנחנו מכירים את האמירה המפורסמת "יגעת ומצאת תאמין", אבל שוכחים שממש לידה מופיעה אמירה נוספת, "לא יגעתי ומצאתי – אל תאמן" – אם יבוא אדם ויספר ש'מצא' בלי להתייגע, פשוט אי אפשר להאמין לו. האמירה הזאת קוראת לנו לא להתעצל, להשקיע. אם לא נתייגע וניתן מכוחותינו, לא 'נמצא' אף פעם. רק אם נתייגע, רק אם נוציא מעצמנו את ה'מאה אחוז', נזכה להגיע ל"יגעת ומצאת תאמין".
