תשומת לב

שאלה

יש לנו ילד מקסים בן שלש, בתור ילד בכור הוא זוכה למלוא תשומת הלב של שנינו. אנו לקראת לידה של ילד נוסף, בשעה טובה, ואני מאוד חוששת. אינני יודעת כיצד הוא ירגיש אחרי הלידה, כאשר תהיה לו עוד אחות או אח, ויהיה עליו להתחלק בתשומת לבנו ואהבתנו עם עוד מישהו.

תשובה

חשוב להבין כאשר ילד נוסף נולד האהבה איננה מתחלקת לשניים. אהבה היא דבר רוחני ואינסופי. במובן מסוים כשילד נוסף נולד קורה בדיוק ההפך. אהבתנו גדלה. השפע הנוסף העובר דרכנו לילד הנוסף מגדיל את אור האהבה השורה בקרבנו. בבסיס לשאלתך ישנה טעות מאוד נפוצה כאילו תשומת לב = אהבה. חשוב לומר: אהבה איננה תשומת לב. אהבה היא עניין רוחני ותשומת לב היא עניין חומרי. אבא שמרים טלפון כל חמש דקות לבנו המתגורר בפנימייה כדי לראות ש"הכל בסדר", איננו אוהבו יותר מאבא שסומך על בנו, מעריכו מאוד וקשור אליו בכל ליבו ואף על פי כן מסתפק בטלפון פעם ביום או פעם ביומיים שלושה.

נדמה לנו שלא די בכך שאנו אוהבים את ילדינו אלא עלינו להוכיח להם את זאת כל הזמן ע"י מתן תשומת לב על מנת שירגישו אהובים ובכך יתחזק ביטחונם העצמי. האמת בדיוק הפוכה: כאשר אני משדר לילד כי על מנת להיות בטוח באהבתי אליו, עליו לראותה ולחוש בה כל הזמן, אני מלמדו בעצם שאהבתי אליו אינה דבר בטוח ומובן מאליו ולכן כל הזמן צריכה הוכחות וסימוכין. וכך יוצא כי במקום לחזק את ביטחונו העצמי של הילד אני דווקא מחלישו. ילד יכול וצריך להרגיש שווה, אהוב ובעל ערך. גם אם לא כל הזמן רוקדים סביבו מחייכים אליו וממלאים את כל משאלותיו. אם חלילה אנו פועלים לפי השקר הזה כאילו מספר החיוכים הכרכורים העיסוק בילדינו מראה על חיבתנו, הילדים מפנימים זאת והופכים לחלשים מפונקים ותלותיים.

לכאורה כל מה שאמרנו פה איננו נכון. שהרי עובדה כי פעמים רבות בהולדת אח קטן ילדים מגיבים בתוקפנות עצבנות לחץ וכו'. התשובה לדבר היא, שכל זה מתחיל בפחדינו וחששותינו. הילד חש בחוש בלתי נתפש את תחושותינו הפנימיות ביותר וכשהוא מרגיש כי אנו מצפים להתנהגות מסוימת הוא נוהג בהתאם.

אז מה לעשות? אני ממליץ שלא לחשוש ולא ליצור נבואות שמגשימות את עצמן. אם נבין ונפנים כי ילד נוסף בבית הוא תוספת ברכה ואור לכולנו, אם נבטח בבננו הבכור שיוכל להתמודד וליהנות מהמצב החדש, הילד יגיב בהתאם. הביטחון והאופטימיות הם התרומות המשמעותיות ביותר אשר אנו יכולים לתרום לו לקראת הלידה. אולם גם אם קצת חששנו והילד קצת נלחץ מהמצב החדש אין צורך להיבהל. עלינו להתחזק בעצמנו להאמין בו ועם קצת סבלנות המצב ישתנה והילד ילמד לשמוח וליהנות מהמצב החדש.

כמובן שהדברים הנאמרים כאן הדברים מיועדים להביא ליחס נכון יותר בנושא חשיבות נתינת תשומת הלב לילדים, שבימינו הוצא מפרופורציות לחלוטין. נושא שגורם להורים לתחושות אשמה מיותרות ובלתי מוצדקות, ומשבש בצורה חמורה את התנהלות הקשר הטבעי והפשוט שאמור להיות בין ההורים לילדיהם. תיקון יחסנו לנושא יכול לשפר בהרבה את יכולתנו לתפקד כהורים, ולהביא לשיפור האווירה בבית.

בהצלחה!