הרב מאיר בזק – מכון משכן זוגיות | חינוך ילידים | התפתחות אישית
קנאה היא דבר שכולנו מתמודדים איתו. כל אחד מרגיש לעיתים רגש שלילי ולא נעים כשהוא רואה חבר שלו שהצליח יותר ממנו. אנחנו מבינים שזה לא עוזר לנו לקנא, אנחנו מרגישים שזה לא נעים לנו לקנא. ובכל אופן קשה לנו מאד לא לקנא, והיינו שמחים מאד למצוא מה יוכל לעזור לנו לא לקנא. אז מה באמת ניתן לעשות?
הם היו שני אחים מוכשרים ביותר, שניהם למדו יחד בישיבה שנים רבות. כשבגרו נפרדו דרכיהם, האחד פנה לעולם הרבנות והתמנה לרב בישוב גדול, והשני פנה לעריכת דין אבל במקביל המשיך לעסוק בתורה, ואף היה מעביר שיעורים שהתפרסמו בחריפותם. עברו שנים, כל אחד מהם התקדם יפה בכיוון שאליו פנה, האח שהיה רב נתמנה לרב בעיר גדולה והעורך דין התמנה לפרקליט מחוז. ואז קרה משהו מפתיע: משרת הרב הראשי לישראל התפנתה והמפלגות לא הצליחו למצוא מועמד מתאים שכולם מסכימים עליו. באופן מפתיע עלה שמו של עורך הדין, שהיה מוכשר ביותר גם בתורה, כמועמד אפשרי מקובל על כל הצדדים, והוא אכן נתמנה לתפקיד החשוב. לטקס ההכתרה הגיעה כל משפחתו המורחבת וכמובן גם אחיו הרב. כמובן ההתרגשות הייתה רבה בכל המשפחה, לא כל יום מישהו ממשפחתך זוכה לכבוד שכזה ובכל זאת… עיתונאי שהיה באותו מעמד הסתקרן לדעת איך הרגיש האח הרב, באותו מעמד כשאחיו עורך הדין עוקף אותו באופן לא צפוי.
הוא פנה אליו ושאל: "איך הרגשת, כשראית שאחיך שלא שימש ברבנות, פתאום "עוקף אותך" ונהיה הרב הראשי?"
האח ענה: "שמחתי מאד!"
"במה?"
"שמחתי על הכבוד הגדול שזכיתי לו שמישהו מהמשפחה שלי נתמנה לרב הראשי."
"ומה עם כך שאתה לא נתמנית? האם זה לא פגע בך?"
"למה שאפגע? אני לא הייתי בכלל מועמד. איזה כיף שלפחות אח שלי זכה. ובכלל, המקום של כל אחד שמור לו, ואף אחד לא יכול לפגוע במקום של חברו, אז מה יש לי להיפגע?"
"כל הכבוד! ממי למדת להסתכל כך על החיים?"
"למדתי ממשה ואהרון."
כדי להבין את תשובתו, נתבונן מעט ביחסים בין משה ואהרון ובמה שחז"ל מסבירים לנו כך.
אהרון, היה האח הגדול של משה, וכשמשה היה בבית פרעה ואחר כך נתגלגל למדין, אהרון כבר היה נביא לעם ישראל. והנה כשהגיעה השעה לגאול את ישראל, משה אחיו הקטן של אהרון מגיע ממדיין ללא שום רקע ידוע בנביאות, והוא עומד לתפוס את המקום הבכיר, כאשר אהרון יהיה המשנה לו. איך ירגיש אהרון?
גם משה בהמשך הדרך יכל לקנא באהרון, שהרי אהרון נתמנה לכהן גדול, ומשה לא נתמנה לכך. ועוד שאהרון זכה שימשיך אחריו בנו, ומשה לא זכה לכך. האם משה לא יקנא באחיו?
אומרים לנו חז"ל בשיר השירים רבה פרשה א:
"…זה משה ואהרן שתוארן טובה זה על זה, זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה…", ומניין שהיה אהרן שמח בגדולת משה? שנאמר (שם /שמות ד'/):"וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו…", ומניין שהיה משה שמח בגדולת אהרן? שנאמר (תהלים קלג): ”כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן". אמר רבי אחא: וכי שני זקנים היו לאהרן, דכתיב: על הזקן זקן אהרן? אלא כיון שהיה רואה משה שמן המשחה יורד על זקנו של אהרן היה דומה עליו כאילו יורד על זקנו של משה והיה שמח. לכך נאמר: על הזקן זקן אהרן.”
כשמשה רואה ששמן המשחה למינוי הכהנים הגדולים יורד על זקן אהרון הוא שמח, למה? הוא מרגיש שהשמן יורד על הזקן שלו. למה? כי משה ידע מהו המבט הנכון. וכולנו יכולים ללמוד ממנו. המבט השטחי רואה כל אחד מאיתנו כמישהו נפרד וכולנו מתחרים זה בזה. אבל האמת אינה כזו, כולנו ביחד בונים משהו גדול שכולנו שותפים לו. וכל אחד כשהוא מתקדם – מקדם את כולנו איתו. מי שנעשה יותר חכם, יכול להחכים את כולנו, ומי שיש לו מרץ בתחום הכלכלי ומרוויח את לחמו ביושר, מעשיר את כולנו בסופו של דבר. נכון היו כאלה שחשבו שכל העשירים ללא יוצא מן הכלל פוגעים בעניים, וחיסלו את כל העשירים, כך היה ברוסיה הקומוניסטית. ומה קרה? כל המדינה התמוטטה כלכלית. כי האמת היא שיש בעולם חכמה אין סופית וטוב אין סופי, וכל אחד שמתקדם – מקדם את כולנו. הקנאה נעוצה בדמיון כאילו כל אחד חי על חשבון השני, אך זו אינה האמת, יותר מכך, מכיוון שכולנו רקמה אנושית אחת, כל מי שמתקדם – זה מקדם את כולנו. אז למה לקנא ולמה לא לשמוח?
אז בפעם הבאה שאנחנו רואים מישהו מצליח, ננסה להסתכל על זה אחרת. זה אח שלנו, ומה שהוא מצליח מגדיל את הכבוד של כולנו, את ההישגים של כולנו. ואולי נצליח במקום לקנא לשמוח, כמו משה ואהרון. זה לא פשוט, אבל זה הכי נכון וגם הכי שמח, “וראך ושמח בלבו…"
