הרב מאיר בזק – מכון משכן זוגיות | חינוך ילידים | התפתחות אישית
אנחנו עוברים הרבה שינויים בחיים, יום אחד אנחנו מצליחים וטוב לנו ויום אחד הכל מתהפך. איך מעכלים את זה? איך חיים בשלום עם המעברים החדים?
כשאנחנו נולדים, הורינו דואגים לנו לכל, ואנחנו מרגישים בגן עדן, בבית מלון. ככל שהחיים מתקדמים, האתגרים גדלים וגם הקשיים. יש ימים טובים ונעימים ויש ימים יותר קשים ומסובכים, ואנחנו קצת מתבלבלים ולא יודעים אם אנחנו בבית מלון או בבית סוהר. אז איפה אנחנו באמת?!
אדם החליט לצאת לחופשה ללא תכנון מוקדם. הוא נסע לאורך כביש החוף, וכשראה מלון נחמד שקרוב לים, נכנס אליו הזמין חדר, והלך לישון לצלילי הגלים.
בשעה 6 בבוקר הוא מתעורר בבהלה לצלילי משרוקית, הוא רואה שכולם יוצאים מהחדרים מתקבצים למטה ופותחים בריצה. הוא מצטרף לריצה ומבין שכנראה צריך לברוח ממשהו. אך להפתעתו כעבור חצי שעה הריצה מסתיימת בפתח המלון והכל בסדר.
המלווה של הקבוצה מטעם המלון אומר לכולם: "לכו להתקלח ובואו לארוחת בוקר". ידידנו עושה כמו כולם ומגיע רענן לארוחת הבוקר המפוארת. ופתאום בסיום הארוחה שוב שורק האחראי במשרוקית ואומר לכולם: "לכו לחדרים ובעוד חצי שעה כולם עם מכנסיים קצרים מוכנים לריצה בחוץ".
ידידנו ניגש למלווה ובחמת זעם אומר לו מה זה פה בית מלון או בית סוהר?! עונה האחראי: "מותק הגעת לווינגייט…"
אז אולי כדאי להבין שאנחנו לא בבית סוהר אבל גם לא בבית מלון, אנחנו במכון ווינגייט. יש תנאים טובים אך פעמים רבות נכנסים לקשיים ולבוץ. והכל חלק מתהליך אישי וכללי של צמיחה ובנין.
כולנו בונים משהו גדול ביחד. זה לא עונש אלא זכות ושמחה גדולה להיות שותפים עם הבורא בבנייתנו האישית והכללית.
אז בפעם הבאה שקשה לנו נזכיר לעצמנו: אנחנו בווינגייט.
התרגול השבועי:
בכל פעם שקשה להזכיר לעצמי: "אני באימון עוד קצת להתאמץ…"
