מה בין מצא למוצא? ומה זה קשור לשמחה?
"מצא אישה מצא טוב" או "מוצא אני מר מוות את האישה". אם נשים לב המציאה הטובה מוזכרת בלשון עבר: "מצא", ואילו המציאה הרעה מוזכרת בלשון הווה: "מוצא". מדוע?
אומר הגאון מווילנא: הטבע האנושי הוא להתרגל לטוב ולא להתרגל לרע. אדם שזכה במשהו טוב, בתחילה הוא שמח אך בהמשך הוא מתרגל לטוב הזה ומתייחס אליו כמובן מאליו. וכך הטוב הופך לנחלת העבר: "מצא". לעומת זאת לרע איננו מתרגלים ולכן אנחנו נפגשים איתו יום יום: "מוצא".
הטבע האנושי הזה להתרגל לטוב, להתייחס אל מה שיש לנו כמובן מאליו. מונע מאיתנו לשמוח בכל המתנות הנפלאות שהקדוש ברוך הוא מקיף אותנו בהן מילדות.
אנחנו נולדים עם גוף משוכלל ומדהים, הורים שבאופן טבעי דואגים לנו ומלווים אותנו. העצים ירוקים השמים כחולים וגם העננים מוסיפים גיוון ויופי. בכל יום אנו אוכלים אוכל טעים מזין ויפה. מעל כל זה אנחנו חלק מעם מופלא, שזכה להתגלות ה'. ובכלל, רוב חיינו טובים – אבל משום מה אנחנו שמים לב יותר למה שאין למה שחסר.
כדי לשנות את המצב עלינו לצאת מתפיסת המגיע לי ולא להתייחס לטוב כמובן מאליו. לזכור כל הזמן שלא מגיע לנו כלום, והכל זה חסד נפלא שמגיע מאהבה עצומה של הקב"ה, ושלוחיו הורינו משפחתנו וכל סביבתנו. זו עבודה גדולה חשובה ונעימה. בשבוע הבא נלמד דרך מעשית להפנמת המבט הנכון הזה.
התרגול השבועי:
לכתוב מכתב תודה לקדוש ברוך הוא או למי משלוחיו: להורים/לאשתך/למנהל/למישהו אחר שתבחר.