"זה קורה שהדרך מתארכת" – לפרשת בשלח

למה זה צריך כל כך להתעכב? כמה זמן עוד נצטרך לחכות…. לזיווג שעוד לא הגיע, לפרנסה שמתעכבת, לילד שלנו שסוף סוף יבין, או לתור בשופרסל שסוף סוף יגמר?

אז למה באמת, יש כל כך הרבה עיכובים בחיים? ומה אנחנו יכולים לעשות, כדי לקבל אותם יותר טוב?

"וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘ אֶת־הָעָם֒ וְלֹֽא־נָחָ֣ם אֱ-לֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י | אָמַ֣ר אֱ-לֹהִ֗ים פֶּן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה:"

"זה קורה שהדרך מתארכת
זה קורה יש ללכת ללכת
שום דבר לא ידוע
לא שנה לא שבוע…"

זה קורה לנו לא פעם, שהדרך שלנו מאוד מתארכת. זה יכול להיות בדברים לאומיים, כמו בעיות חברתיות ורוחנית, או בטחון, שלום וכלכלה. וזה יכול להיות בדברים אישיים, כמו חיפוש אפיק רוחני טוב לחיינו, חיפוש הזיווג, חיפוש עבודה, או הבאת ילדים לעולם. זה יכול להיות גם בדברים קטנים ממש, כמו חיפוש נעליים מתאימות, או הרשמה לשרות מסוים, שמשום מה לוקחים מעבר למצופה.

זה נראה לנו מיותר ומרגיז. ומביא אותנו פעמים מרובות לתסכול ייאוש ואכזבה. אולי כשנתבונן בפסוק הפותח את פרשתנו, נמצא כיוון לפתרון. הנה גם אצלנו, הדרך של עם ישראל מתארכת. אך מסתבר שאין זה סתם, ללא תכלית.

אם הדרך תתקצר, יהיה לזה מחיר כבד. הם יגיעו לארץ ישראל, אבל לא יצליחו להיכנס כי ייבהלו מהמלחמה הצפויה. הם צריכים את הזמן הזה במדבר, כדי להתגבש כעם עצמאי ובן חורין, לפני שיגיעו לשערי הארץ.

ישנו סיפור, על ילד שקיבל מזקן אחד, במתנה, גולם של פרפר. הזקן הזהיר אותו, שכשיגיע זמנו של הגולם להיהפך לפרפר, ולצאת מהקורים שעוטפים אותו, שלא יעזור לו בשום פנים. אך כשהגיע זמנו של הגולם לצאת, הילד ראה את הגולם/פרפר מתאמץ מאד, ריחם עליו, וחתך למענו את הקורים.

הפרפר הצעיר חג חוגה אחת, ונפל מיד ארצה ללא יכולת תנועה. טעית, אמר הזקן, חשבת לעזור לו. אך המאבק הזה עם הקורים, דווקא חשוב לו מאוד, המאבק הזה חשוב לפרפר כדי לחזק את כנפיו לפני צאתו לאוויר. "חסכת" לו את המאמץ, ועכשיו אין לו כח להתמודד.

אנחנו בדור שמחפש קיצורי דרך, וחיים קלים, אין סבלנות ואין זמן. וקשה לנו להבין לעצמנו, ולחינוך ילדינו, שלפעמים דווקא הדרך שנראית הארוכה יותר – היא הכי קצרה.

כדאי, בשולחן שבת, להתבונן עם המשפחה, בדברים שקרו לנו, לחברינו, או לעם ישראל. דברים שהיה נראה ,שהם מאריכים, מיותרים, וקשים. ומה בסופו של דבר, הפקנו מהאריכות הזו. האם התחשלות או הערכה של מה שהשגנו, או משהו אחר. לא תמיד נדע, אך תמיד נאמין ש"אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה גם שם נמצא בוודאי ה' יתברך"

שבת טובה ושמחה לכולם