לפרשת בלק – בלי עין הרע

באופן טבעי, יש לנו הרבה בקורת על עצמנו (וגם על סביבתנו), שאיננו מספיק מסודרים, או שאנחנו יותר מדי מסודרים, או גם וגם… שאנחנו הורים רכים מדי או קשים מדי… על חוסר ניהול כספי נכון או דווקא חסכנות יתר וכו'… הביקורת הזו, בדרך כלל, אינה עושה טוב ואף מורידה אותנו אך מצד שני, אם נפסיק לבקר את עצמנו, אנחנו חוששים, שנישאר באותו מקום ולא נתקדם. אם כך, מה ניתן לעשות?

התשובה הידועה היא: שיש בקורת בונה ויש בקורת הורסת. אך השאילה הגדולה היא איך יודעים להבחין ביניהם? איך נוכל לדאוג שהביקורת תבנה ולא תהרוס?

חז"ל אומרים, כי הקב"ה כועס כל יום רגע אחד. אך בזמן שהתרחשה פרשתנו, הוא לא כעס אף יום. למה? כדי להציל את ישראל מבלעם הרשע. בלעם היה בעל כח רוחני חזק מאד, והיה משתמש בכוחו לחסל אנשים ואפילו אומות. כיצד הוא היה עובד?

היתה לו עין שתמיד מצאה את הרע שבכל אדם, ושבכל אומה. בלעם היה מנצל את הרגע הזה, בו הקב"ה כועס, כדי להעלות לפני הקב"ה את הרע הזה, ולבקש ממנו שיחסל את האדם/האומה שרצה לפגוע בהם.

מה זה אומר לנו בחיים? יש זמנים שלא שייך לכעוס, שלא שייכת בקורת. בקורת בונה, חייבת להיות בזמן מתאים, זמן של ישוב הדעת, של בטחון פנימי ורגיעה. כדי שזה יקרה, חשוב לא לתת כל כך מקום לביקורת הספונטנית, כי היא באה בדרך כלל בזמן לא מתאים. בדרך כלל, הביקורת הטבעית הספונטנית, עולה כשאין לנו מצב רוח. כשאנחנו חלשים, כועסים, מיואשים. ואז בדיוק היא פועלת ההיפך. במקום לקדם ולבנות – היא הורסת.

כשיש לנו איזה בלעם קטן בבטן שרוצה להרוס, זה לא הזמן לביקורת זה דווקא הזמן להתרכז בטוב במה שיש בנו ולא במה שאין בנו. זה הזמן לחפש במה לשמוח במה להתחזק. כדי שבקורת תהיה בונה כדאי לייחד לביקורת  זמן ידוע מראש. זמן בו נהיה בישוב הדעת וברוגע, וגם שם לא להגזים כמובן.

"מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל: כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר ….. כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם:”

אז שנזכה לעין  טובה לעין בונה על עצמנו ועל העולם כולו

שבתשלום לכולם

מאיר בזק