הרב מאיר בזק – מכון משכן זוגיות | חינוך ילידים | התפתחות אישית
סיפור אמיתי שקרה. חיים קנה בית קרקע עם חצר גדולה ויפה. אלא שכשהגיע לגור התברר לו שלשכנים יש כלב גדול ומפחיד, שהיה קשור ממש ליד הכניסה שלו. וכך, כל מי שנכנס לביתו של חיים, היה זוכה לזינוק של הכלב, זינוק שנעצר ממש בשנייה האחרונה, כאשר הכלב הגיע לקצה השרשרת. חיים מאד כעס בלבו על השכנים שלא מתחשבים, נלחץ מהמצב החדש, ומחשבות שונות עלו במוחו כיצד לפתור את הבעיה מהאפשרות הפשוטה לפנות אליהם ולבקשם שיזיזו את הכלב, ועד לפנות למשטרה…
אולם הוא לא עשה כלום… הוא שמע שהשכנים האחרים כבר פנו, וכיוון שזה לא עזר, לא ראה טעם לנסות שוב. ואילו לפנות למשטרה ולהסתכסך עם השכנים, לא רצה. וכך, המשיך חיים לרתוח בלבו, אך לא עשה דבר. הסיפור הזה נמשך כמה שנים, הכלב רק נעשה גרוע יותר, רעשן יותר, ומאד מפריע. חיים כעס יותר, ושום דבר לא השתנה.
יום אחד יצא חיים לחצרו כי חשב קצת להירגע, אך הכלב חשב אחרת, והתחיל לפתוח בנביחות מחרישות אוזניים. "גם בחצר לא נותנים לי לנוח" חשב לעצמו, וחש איך הדם לאט לאט עולה לו לראש. ואז פתאום הגיעה מחשבה חדשה לראש: "הרי אני מאמין בקדוש ברוך הוא, ויודע שהכל ממנו, אז על מי אני כועס?". בבת אחת חיים נרגע. ובאורח פלא מאותו יום, שוב לא הפריעו לו נביחותיו של הכלב, ולא שמע אותו כל כך .
מכיוון שבכל זאת הכלב היה מסוכן, פנה חיים אחרי כמה ימים אל השכנים, ובקש מהם להרחיק אותו מהכניסה. ומעניין מאוד, השכנים עשו זאת והרחיקו את הכלב.
אז בואו ננסה להבין מה קרה פה. מדוע הפסיקו הנביחות להפריע לחיים? וכיצד השכנים הסכימו לבקשתו?
רוב הבעיות שלנו הם לא המציאות, אלא איך שאנחנו לוקחים אותה. לרעש אפשר להתרגל, מה שהפריע לחיים זה לא הנביחות, אלא השכן המעצבן שחודר לפרטיות שלו, וכשהבין חיים שאין עוד מלבדו, ורק ה' שולט עליו, הוא נרגע והשתחרר. וכך הוא לא יחס חשיבות לנביחות ולא שמע אותן .
עדיין נותרה בעיית הסכנה של הכלב, וכיון שחיים נרגע יכל לחשוב בהגיון ולהבין, שאין לו מה להפסיד אם יפנה לשכנים ויבקש יפה, ומסתבר שאנשים באמת טובים, וכאשר מבקשים יפה, לא בהתנשאות והתקפה, אם האדם רק יוכל הוא יעתר לך. וכך השכנים הרחיקו את הכלב.
יש פה מושג מאד מעניין ופרדוקסלי: "קבלה מחוללת שינוי". רק כאשר אני מקבל את המצב באהבה ובאמונה אני נותן אפשרות לשינוי. השינוי העיקרי הוא בתוכי הדבר נכנס לפרופורציות אחרות, אך מסתבר שגם בחוץ קורים שינוים והנה הכלב הורחק בסיפור שלנו, ומסתבר שהסתכלות אמונית כזו טובה לא רק למקרים קטנים כמו הדוגמה שהבאנו אלא גם לאדם שעבר טראומות והתמודדויות קשות ביותר.
"ויִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ.
…..וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים."
מה מאפשר ליוסף, לא לשקוע בתהום של סכסוך לנצח עם משפחתו אחרי מה שעשו לו?! איך בכלל החזיק מעמד עד היום, ולא שקע בכעס אכזבה וייאוש, אחרי כל הדברים הנוראיים שקרו לו, ושנעשו על ידי האנשים הקרובים לו ביותר?!
מה איפשר לאנשים שעברו את השואה, את מלחמות העולם, ועוד צרות ויסורים, לבנות מחדש את חייהם ולהקים משפחות לתפארת?
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי.
וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב."
יש פה משהו חשוב מאד להתמודדות נכונה עם כל מה שקורה איתנו גדול או קטן: "הכל מה' והכל לטובה". מה שמאפשר לנו לקבל את המציאות באהבה, ומתוך כך הכל נראה אחרת… במבט כזה של אמונה אפשר לעבור בלא להיפגע גם דברים קשים ביותר.
ומתוך מבט זה של אמונה זוכים להתגלות הטוב בפועל ממש, של הצלחה גדולה, ושל שלום אהבה ורעות כמו שגם קרה ליוסף.
שבת שלום
