"מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד", אמר ר' נחמן. "להיות בשמחה תמיד" זו מצוה, כלומר חוב מוסרי המוטל עלינו כבני אדם, או שזהו פשוט כיף, הנאה וחויה, שמי שאינו חפץ בה או שנהנה דוקא להיות עצוב – זו זכותו.
חשוב מאד להיות בשמחה
מסתבר שלהיות בשמחה זה לא רק כיף, אלא משהו חיוני לחיינו, בעל השלכות רבות על עצמנו ועל סביבתנו. שמחה משפיעה באופן משמעותי מאד על בריאות הגוף והנפש שלנו, על עבודת ה', קיום המצוות ולימוד התורה שלנו. שמחה מאד חיונית להצלחתנו בחיינו האישיים, המשפחתיים והמקצועיים, וליכולת החשיבה והיצירה שלנו, ועוד ועוד. נרחיב מעט בנושא.
נפש בריאה
כשאנחנו במצב רוח טוב כל המערכות השכליות והנפשיות שלנו פועלות היטב. יש לנו מוטיבציה לפעול בכל המישורים, מהמישור הפשוט של הדאגה הבסיסית לצורכי חיינו החומריים ועד למישורים העליונים של חיינו – של יצירה, יוזמה ומנהיגות, של הקמת וניהול משפחה, עמותת חסד או עסק משגשג, ופעילות בחברה ובקהילה.
גם שיקול הדעת פועל בצורה מאוזנת ונכונה. כשאנחנו עצובים, לעומת זאת, שיקול הדעת נפגם. כל עכבר נדמה לנו כהר, ומחשבות של דאגה ופסימיות לא מוצדקת תוקפות אותנו. אין לנו כח ומוטיבציה לפעול וליצור, בודאי ברמות העליונות יותר, וכשזה מגיע ממש לדכאון נפגעת אף המוטיבציה לדאוג לעצמנו במישורים הבסיסיים ביותר.
בגוף בריא
ישנו פסוק המתאר את ימות המשיח האומר: "כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת". כלומר, לעתיד לבא אורך החיים האנושי יהיה כה גדול, עד שמי שימות בן מאה יאמרו עליו: חבל שמת כה צעיר. מסביר הרמב"ם כי אין המדובר באיזה שינוי של טבע העולם, אלא בתוצאה ישירה של שינוי האוירה והאקלים הנפשי, מעולם של מתח, תחרות וכעס – לעולם של מנוחה, שמחה ושלוה.
אורך החיים שלנו, אומר הרמב"ם, הינו נגזרת ישירה של אורח החיים שלנו. חיים של כעס ועצבות הינם הגורם הכי משמעותי לפגיעה בגוף ולמחלות, כך אמר הרמב"ם שהיה גם רופא כידוע, לפני למעלה משמונה מאות שנה. וכך מאשרים המחקרים הרפואיים החדישים ביותר. כשאדם עצוב ועצבני יכולת המערכת החיסונית ומערכת העיכול יורדת באופן חריף, חומרים מזיקים מופרשים לגוף, ומחלות קלות וקשות ר"ל תוקפות אותו.
שמחה ומצוה – דבר אחד
עד כה התייחסנו לשמחה כ"הכשר מצוה", כמשהו שנועד לאפשר לנו דברים אחרים. אך נדמה לי שאין זה עומק המובן של "מצוה גדולה להיות בשמחה" – מצוה ממש. נדמה שהענין פשוט הרבה יותר. הקב"ה חפץ להיטיב לנו, ומטיב לנו בכל עת. וכשאנו מכירים בטובו ושמחים בו, רק אז נתקיים רצונו. משל לאב שנתן לבנו מתנה. רק כשהבן שמח בה – שמח גם האב.
השמחה היא הצורה שבה נותן החיים חפץ שנחיה – "ושמחת בכל הטוב…". מכאן גם נובע שזו הצורה המתאימה והבריאה ביותר לגוף ולנפש כפי שהסברנו קודם. החיים אינם עונש אלא מתנה! זו האמת הפשוטה והעמוקה ביותר, וכשנתייחס אליהם ככאלה – הם יהפכו להיות כאלה, כמו שהם צריכים להיות. וכלשון הפתגם החסידי : "תחשוב טוב יהיה טוב"