ביטחון עצמי הוא דבר שמאוד חיוני להצלחה, כך יודעים כולם. “יש לו הכל: כישרונות, יכולות, רק חבל שחסר לו בטחון עצמי". אך שאלת המיליון דולר היא: איך רוכשים את הביטחון הזה בחיים? ובפרט באתגרים חדשים או קשים?

בואו נתבונן בפרשה: "וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם:"

פה למשל, משה חש חוסר ביטחון, כתוצאה מכישלונו בשליחות אל בני ישראל. וכן, כיוון שיש לו חסרון ישן, שהוא ערל שפתיים. ננסה להתבונן בעקבות התורה, וללמוד איך ניתן להתגבר, איך הקב"ה עוזר למשה.

אם נזכר, ההתמודדות הזו התחילה כבר בשבוע שעבר, בפרשת שמות: "וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָ֣אֱ-לֹהִ֔ים מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אוֹצִ֛יא אֶת־ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:" – "מי אנוכי" מי אני? מה אני? כיצד אצליח?
ומה ה' עונה לו: "וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ"

דבר זה נכון לכולנו. בכל דבר שאנו עושים, ה' איתנו, אנו לא לבד. זו תובנה שיכולה מאד לעזור, ולתת הרבה כח. אך בכל זאת, פה בפרשה, שוב משה, אחרי כישלונו, שוב חוזר לאותו נקודה "ואיך ישמעני פרעה". הבה נתבונן כיצד ה' עוזר לו פה.

ראיתי ריאיון עם אומנית מפורסמת שחזרה בתשובה, בשם עלמה זהר. היא סיפרה שם, על התמודדות שהייתה לה, עוד לפני שחזרה בתשובה. בתחילת הקריירה שלה, כזמרת. בהופעה השנייה שלה, היה קהל רב. כשהבינה שיש הרבה אנשים, אחז אותה פיק ברכיים, ולא יכלה לעלות לבמה. באו כולם לשכנע אותה לעלות, אך אף אחד לא הצליח.

פתאום הגיע אמן אחד, ידיד שלה, שהיה בעל תשובה ואמר לה: מה את מחכה פה? זה לא שלך, זו מתנה שקבלת ואת חייבת להעביר אותה הלאה. אל תחשבי על האגו, על איך תראי, איך תשירי יפה, או לא. זה לא העניין בכלל, כי זה בכלל לא שלך.

ההבנה שזה לא שלנו, ולא מתחיל מאיתנו. שזו שליחות, שזכותנו שמחתנו וחובתנו לעשותה, מאד משחררת, ונותנת הרבה כח. בכל אתגר בחיים. וכך גם בפרשה שלנו, כשמשה אומר שאינו יכול, הקב"ה פשוט מצווה אותו. וציווי זה ,ההבנה שזו שליחות ,ולא ענין שלי, היא שתתן לו כח להצליח. "וַיְדַבֵּ֣ר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם".

למה ה' באמת בחר לשליחותו, מישהו שנראה כל כך חסר בטחון? התשובה היא: כל כח אנושי – סופו להיגמר. דווקא הענווה מאפשרת לאדם להיות כלי פתוח לשליחות שה' מטיל עליו. זה לא חייב להיות משהו כל כך גדול כמו גאולת עם ישראל ממצרים, זה יכול להיות אחריות: כהורה, כבעל וכאשה, כמורה, כמפקד או כל תפקיד אחר. כשאני זוכר שאני בשליחות, שבעצם זה בכלל לא שלי באופן אישי, אלא שליחות שה' הטיל עלי – אני נחשף לעוצמות ויכולות שלא שיערתי שקיימות בי.

אנשים רבים בעלי תפקידים בכירים מאד הם אנשים שבמבט חיצוני נראים חסרי בטחון. אך באמת זהו כוחם, הם פתוחים. פתוחים לאחרים, פתוחים לשינויים כשצריך. ובעיקר פתוחים למה שה' נותן בהם. “עשני כלי לשליחותך"

שבת שלום ומבורך
מאיר בזק

אנא א-לי

מילים: פרנססקו אסיסי
לחן: שולי נתן

אנא א-לי
אנא א-לי
עשה אותי כלי לשליחותך

במקום שבו מקננת שנאה
תן לי לזרוע אהבה.
במקום שבו עלבון – סליחה
במקום שבו חושך – אור
במקום שבו עצב – שמחה
אדון העולם.

אנא א-לי…

עשה שלא אתאווה כל כך
להיות מנוחם אלא מנחם
עשה שלא אתאווה כל כך
להיות מובן אלא מבין
עשה שלא אתאווה כל כך
להיות אהוב אלא אוהב

אנא א-לי…

אלוהים תן לי את השלוה
להשלים עם שאיני יכול לשנות.
אנא תן לי את אומץ הלב
לשנות דברים שביכולתי.
ואנא תן לי את החוכמה
להבחין בין אלה לבין אלה.

אנא א-לי…