מי אני? – לפרשת לך לך

בטחון עצמי זה דבר חשוב מאד – כך ידוע. אך לא תמיד אנחנו חשים בטחון. כאשר אנו חווים כישלונות, הוא מאד מתערער, והחזרה אליו נראית לנו קשה מאד וטמונה באיזה מבוי סתום, שהרי כדי לחזק את הביטחון, עלינו לחוות הצלחות, אך כדי להצליח חשוב שיהיה לך בטחון. אז יש פה בעיה של ביצה ותרנגולת .

האמת היא, שיש פה טעות. מי שמבסס את בטחונו על הצלחותיו, נשען על דבר רעוע ובלתי יציב שהרי "יום עסל ויום בסל" אומר הפתגם הערבי, יש ימים שאתה מצליח, אך יש גם ימים שאתה נכשל, לפעמים הולך, ולפעמים לא. וכך יוצא, שמי שתולה את בטחונו בהצלחותיו, מצב רוחו ובטחונו בלתי יציב ומתנדנד, ממש כמו הרוח.

אז על מה אפשר לבסס את הביטחון העצמי באמת? לא על מה שעשיתי והצלחתי, לא על משהו אנושי ורעוע. אלא על מה שיש בי, על הבורא שברא אותי טוב וחזק, וממשיך לשכון בתוכי אפילו אם נפלתי "השוכן איתם בתוך טומאתם". המהות הפנימית שלנו חזקה כיהלום, ובלתי משתנה "נשמה שנתת בי טהורה היא".

אנו נפגשים בפרשה, פעם הראשונה בפנייתו של ה' אל אברהם. והנה בניגוד לנח, שאצלו מנומקת הפניה בכך שהוא היה צדיק תמים. אצל אברהם לא מוזכרת שום סיבה לכך בתורה. מדוע? אומר המהר"ל: אם הייתה מוזכרת צדקתו של אברהם כבסיס לבחירתו, היינו טועים לחשוב כי אנו יהודים רק כשאנחנו צדיקים, ומי שאיננו מתנהג כיהודי – כבר איננו יהודי. אך האמת אינה כזו, "וישראל אף על פי שחטא  -ישראל הוא". גוי יכול להתגייר, אך יהודי לא יכול לעזוב את עם ישראל מבחינת ההלכה גם אם יחליט שהוא מעוניין בכך. הנשמה והמהות הפנימית היא משהו יציב ובלתי משתנה, רק המימוש שלה תלוי בבחירתנו, אך תמיד תמיד בפנים היא נשארת.

ישנה בדיחה המספרת על אדם מסוים שבא אל הרב וביקש אם אפשר תמורת תשלום להיות כהן. הרב סירב ואמר לו שאיננו יכול לעשותו כהן.

"ואם אתרום לבית הכנסת 1000 דולר זה יעזור?" שאל הלה

"לא" – ענה הרב

"ואם אתרום 100,000 דולר?"

"אין אפשרות" – אמר הרב.

"למה כל כך חשוב היה לך להיות כהן?" שאל הרב,

"פשוט מאד אבא שלי כהן וסבא שלי כהן אז גם אני הייתי רוצה להיות כהן …"

בדיחה זו משקפת משהו שקורה בתוכנו יום יום. אנחנו מתאמצים להוכיח לעצמנו ולסביבה כל הזמן שיש לנו ערך. אך האמת היא הפוכה: כלומר אנחנו בעלי ערך לא בגלל שעשינו משהו בשביל כך אלא  שבגלל שאנו בעלי ערך לכן יש לנו יכולת לעשות. (אך לעשות לא בשביל להוכיח משהו למישהו אחר או לעצמנו).

שנזכה לחיות באמון ובאמונה בבורא ומתוך כך בעצמנו בריותיו.

שבת שלום