"דברים שרואים משם לא רואים מכאן" – לפרשת ויגש

יחסים בין אישיים הם דבר לא פשוט. ואף פעם לא היו פשוטים. יחסים בין בני משפחה, בין אחים , בין איש לאשתו. גם בין חברים בעבודה. מהו הדבר שגורם להרבה קצרים ביחסינו עם סביבתנו, שאם נכיר בו ונלמד להתייחס אליו, יוכל להשפיע לטובה מאד על כל התקשורת והקשר, והיכן הוא נמצא בפרשה?

בתחילת פרשתנו מגיעה הדרמה של יוסף לאחיו לשיאה. יהודה והאחים נמצאים באימה נוראה מפני האסון שעומד לקרות כאשר לא יביאו את הנער אל אביו. ואז במאמץ עליון של הרגע האחרון, יהודה בנאום מרגש שנועד לבקוע את ליבו הקשוח של השליט המצרי, פונה אל יוסף ואומר "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי". ואז בבת אחת חלה התפנית המפתיעה: יוסף מתגלה אל האחים ואומר "אני יוסף, העוד אבי חי".

באמת דרמה מטלטלת. אך יש לדרמה הזו במאי: יוסף, ויש שם שחקנים שאינם יודעים שהם שחקנים וסובלים כאילו הכל היה באמת: האחים ויעקב. ופה נשאלת השאלה: לשם מה? האם הוא רוצה לנקום בהם?

בוודאי שלא רצה לנקום בהם. וההוכחה לכך: אחרי שיעקב נפטר באמת האחים חוששים מנקמה ופונים אל יוסף בבקשת תחנונים. אך יוסף מרגיע אותם במילים מדהימות של אמונה גדולה "וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱל-ֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַֽחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב". יוסף בעל האמונה הגדול, רואה בכל יד ה', ולא חושב בכלל לנצל את ההזדמנות ולנקום בהם.

אז אם לא לנקמה לשם מה יוסף מטלטל אותם כל כך?
נראה, כי יוסף רצה, שירגישו מה שעשו כדי שיוכלו לחזור בתשובה שלימה על הפשע הנורא שעשו. ולתקן את השנאת חינם. הדרך להביא אותם לכך הייתה ,על ידי שיעמדו מול השליט המצרי שכביכול עושה את אותו הדבר גוזל אתת אחיהם מאבא שלו. יתחננו בגלוי, יאשימו בסתר, ויחושו מה פירוש למכור אח ולהרחיקו מעל האבא הזקן.

וכך ברגע הדרמטי כאשר יהודה אומר "איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי". עונה לו יוסף: "אני יוסף, העוד אבי חי". במילים אחרות הדבר הזה כבר קרה פעם אחת, אתם עשיתם את זה. העוד אבי חי, אחרי מה שעשיתם. ואכן האחים נבהלים מאד, ולא יכולים לענות: "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". ועל כך אומרים חז"ל: "אוי לנו מיום התוכחה". שכן כפי שהסברנו הסיפור הזה הוא צורה של תוכחה.

יש משפט אחד חשוב מאד בחיים שפעמים רבות איננו מודעים אליו מספיק : "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". אדם בתוך עצמו ובאופן טבעי קשה לו מאד לחוש באמת את זולתו . נכון האחים הבינו באופן שכלי שטעו, וכבר בפרשה הקודמת אמרו "אבל אשמים אנחנו". אבל כדי שהאחים יחושו באמת את מה שעשו, ויוכלו להתחרט ולתקן באמת את שעשו, הם חייבים לחוש את אותו הדבר על בשרם .

זה פשר הצורך בדרמה הגדולה, שנועדה לאפשר לעם ישראל לרדת למצרים, נקיים יותר משנאת אחים. ולחזור לתחושת בני אב אחד, מחוזקים בערבות הדדית אמיתית. גם נתן הנביא, כשרצה להוכיח את דוד, השתמש באותה הטכניקה, ונתן לדוד לשפוט את עצמו, על ידי הסיפור שהמציא על כבשת הרש. וכשדוד חרץ את דינו של הגזלן, אמר לו נתן הנביא: "אתה האיש!"

לדברים אלו יש השלכה פשוטה ומאד שכיחה לחיי היום יום הפשוטים שלנו. למשל: קל לנו להבין את עצמנו כשאנחנו לחוצים לקראת מבחן או בגלל איזה מישהו בעבודה אך כשבן הזוג לחוץ. קל מאד לומר, ולפעמים אפילו לכעוס "למה את/ה עושה מזה כל כך ענין". למרות שיכול להיות שכעבור זמן קצר, נגיב באותו אופן על משהו דומה שיקרה לנו. ואפילו לא נזכור מה אמרנו לה/לו על אותו הדבר .

פעמים רבות איננו מבינים את הזולת, איננו מבינים מדוע הם נוהגים בצורה מסוימת, למה הם כל כך עצבניים ממשהו פעוט, למה אינם יכולים לוותר במשהו שנראה לנו קטן מאד בשבילם. אז זהו זה, חשוב לזכור "דברים שרואים מכאן לא רואים משם".

באופן טבעי אנחנו שקועים בתוך עצמנו, וקשה לנו לחוש את זולתנו. זאת המציאות, וקשה מאד לשנות אותה. אבל אפשר בשלב ראשון, לפחות להיות מודעים אליה. וכך להיות מסוגלים להבין יותר את הזולת. כאשרר נהיה מודעים לכך, נוכל לאט לאט להזדהות יותר, להיפתח יותר, להיות יותר אנושיים ורגישים.
שנזכה להיות מכילים יותר ורכים יותר כלפי זולתנו. והאמת, גם כלפי עצמנו לא יזיק ….

שבת שלום