אני בדיכאון. מה עושים?

ישנה נוסחה לשמחה מאד מעניינת. שמחה = ציפיות –תוצאות.
כלומר אם עבדתי יום שלם והייתי בטוח שאקבל 500 שקל ובסוף קבלתי 300 אהיה עצוב (גם אם לא רימו אותי ופשוט הייתה אי הבנה). אך אם ציפיתי ל100 וקבלתי 300, שזה אותו סכום בדיוק, אהיה בעננים.
אנחנו בדרך כלל חיים בתחושה שמגיע לנו וחייב ש…  מגיע לנו להצליח תמיד ושכל רצונותינו יתגשמו. אני חייב להיות הכי טוב הכי חזק הכי יפה הכי רציני וכו'.
כשזו הגישה הרי כשהעולם לא ממלא את ציפיותינו אנו מתאכזבים מתעצבים ואף מגיעים לדיכאון שזהו סוג של ברוגז עם העולם שלא היה מוכן כביכול להגשים את ציפיותינו. אנו גם כועסים על עצמנו שלא הגשמנו את ציפיותינו מעצמנו וגם זו דרך להיכנס לדיכאון.
אז מה, לא לצפות לכלום ולהיות סתם בטלנים??
בודאי שלא. מותר לשאוף לשמים אך לא כי מגיע לי, לא כי חייב להיות ככה. לא תכף ומיד. אלא לזכור ששום דבר איננו מובן מאליו, והכל הכל זו מתנה.
שום דבר בחיינו איננו מובן מאליו. לא הגוף המשוכלל שקבלנו, לא האור והמים, לא הלב הרגיש שקבלנו והכישרונות, לא ההצלחות וגם לא הכישלונות שנועדו ללמדנו לקדמנו. הכל הכל זו מתנה! וכשנחיה בתודעה כזו שהכל זו מתנה נהיה הרבה יותר שמחים.
דרך מעשית להפנמת העניין היא לשבת כל יום חמש דקות עם עצמך ולהודות לה' על דברים טובים שקבלת, דברים טובים שהשגת, תכונות טובות שבך, ומעשים טובים שעשית. לא להתייחס למה שלא בכלל רק למה שכן. תרגול כזה יום יומי יכול להביא בתקופה קצרה למהפך ממש.
להרחבת העניין ניתן לקרוא בספרי בצל ידיך בשער הראשון העוסק בשמחה ועין טובה.

בהצלחה!