יש גבול – לפרשת יתרו

"החיים קשים" כך רגילים לומר. ואכן, לא פעם, אנו מוצאים את עצמנו מותשים לגמרי וללא כוחות. בעקבות לחץ בעבודה, עומס בבית וכו'. נדמה לנו שאין ברירה וככה זה. אז מה אפשר לעשות? ואיך זה קשור לפרשת השבוע?

גם בפרשתנו, יתרו, חותנו של משה, מוצא את משה במצב עמוס מאד. כשמשה דן את העם מבוקר עד ערב. כאשר התוצאה הצפויה היא "נבול תיבול". וכאשר הוא שואל את משה מדוע הוא נוהג כך, משה עונה לו, שאין ברירה ואין מה לעשות, כי העם רוצה לקבל, דווקא ממנו את דבר ה'.

הבה נתבונן מה יתרו עונה לו, איזו עצה הוא נותן לו, ומה קורה בעקבות כך.

ראשית, אומר לו יתרו, "לא טוב הדבר אשר אתה עושה נבול תיבול" כלומר אם זה למעלה מהכוחות אז ברור שזה לא טוב ,שזה לא נכון . וחייבים למצוא פתרון אחר. ה' לא מצפה מאיתנו באופן קבוע להעמיס על הגוף והנפש למעלה ממה שאנו יכולים.

והעצה שהוא נותן לו, היא למנות לו עוזרים, ולבזר את הסמכויות שלו. נכון זה נראה לנו פחות טוב כי העוזרים הם במדרגה פחותה ממנו, אבל אם משה יתמוטט זה יותר גרוע .

והאמת שיש בביזור הזה לא מעט טוב. הדבר הזה ייתן אפשרות לעוד אנשים להביא לידי ביטוי את כוחותיהם, וכך נוספים לעם ישראל אנשים רבים בעלי אחריות ותפקיד. מה שתורם להעלאת המצב הרוחני של העם, ומאפשר למשה להתרכז בדברים החשובים באמת, ושם להשקיע את מלא הכוחות.

עקרון ידוע זה בניהול, נכון לכל אחד מאיתנו בחיי היום יום. אנחנו צריכים ללמוד להגיד לא, בלי פחד. ללמוד להגיד לא לעצמנו, לאנשים אחרים, למשימות שלקחנו על עצמנו, ולעוד כל מיני דברים. כאשר קשה לנו מדי, כאשר אנו עובדים מעבר לכוחות, סימן שמשהו כאן לא נכון, ועלינו לגבש סדר עדיפויות: לוותר על חלק מהדברים, וחלק להעביר לאחרים.

אז נכון, הבית לא יהיה מתוקתק כל הזמן, והילדים יצטרכו קצת ללמוד להתמודד בעצמם עם המטלות, או שנצטרך להעביר מטלות לעובדים אחרים בעבודה. אין מה לדאוג, רק טוב יצא מזה. וגם אם זה נראה לנו קצת פחות, אז כפי שאומר ליפא העגלון בשיר שלפעמים "קצת פחות זה קצת יותר". אנחנו נחיה בצורה יותר בריאה, נלמד סדר עדיפויות. נוכל להשקיע כמו שצריך במה שחשוב. וניתן גם לאלו שסביבנו: ילדינו, עובדים שאיתנו, או אחרים, במה להתבטא .

תודה לניצן גורדון שנתנה לי את הרעיון לכתוב על הנושא הזה בפרשה

שבת שלום לכולם

קוראים לו ליפא העגלון
והוא אולי האחרון
שיש לו עוד פלטפורמה ישנה.
איני מבין בשום פנים
לאן כולם ממהרים –
ריצה לקראת השד יודע מה.

אז ליפא העגלון אומר
שקצת פחות זה קצת יותר,
צריך למתוח המושכה
וקצת לקחת חזרה……

שיחת רעים, מילה חמה
היום כמעט ולא תשמע –
כל איש נושא נאום או סתם צועק.
פגישה – חברותא – להד"ם
ושכונסים עצרת עם
נואם בפני אולם מלא, על ריק.

אז ליפא העגלון אומר…

….אז מה אני אומר, רעי,
אסור לרוץ יותר מדי,
אפשר בעגלה בזמן קריב.
אך אם נרוץ מהר, מהר
אז כל העסק ישבר –
על כן כדאי, גם פעם להקשיב (מתי)

כשליפא העגלון אומר…

(מתוך השיר  "ליפא העגלון" – מאת יחיאל מוהר. באדיבות שירונט)