הרב מאיר בזק – מכון משכן זוגיות | חינוך ילידים | התפתחות אישית
"מי קובע" – נעשה נושא מאד מרכזי בימינו. איננו אוהבים כל כך שמצווים אותנו, שבאים אלינו מלמעלה. אנחנו מעדיפים שיבקשו יפה, שיסבירו, ויתנו לנו להחליט. וכך בדורנו אנחנו כל הזמן עסוקים להסביר לילדים ומאד נזהרים מלצוות. והם מצידם דואגים לעשות מה שבא להם… האם יש משהו טוב במשמעת או שזהו כורח של החיים? ומהו הנעם שבעול מצוות?
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ…" בפרשה הקודמת דברנו על כל נדיב ליבו וזה היה מאד נעים לנו, ואילו פה פתאום ישנו הדגש של הציווי, הנראה קצת דוקר, ולא נעים כל כך. מדוע חשוב כל כך הציווי? מדוע אי אפשר שמשה יגיד, יסביר, או אפילו יבקש?
כדי להבין זאת, נתבונן במשהו נוסף: למרות שמשה לא בנה את המשכן לבד, רוב הביטויים של בנייתו נאמרים בלשון יחיד, למשל: "וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת, זָהָב טָהוֹר:" או בפרשתנו: "וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ…", ובדברי הימים: "משכן משה אשר עשה משה במדבר…"(דה"א כא כ). גם המקדש נקרא מקדש שבנה שלמה. מדוע? והרי צוות שלם בנה את המשכן וכן את המקדש?
הבה נתבונן במילה צוות, המבטאת קבוצת אנשים שעושים משהו במשותף. המילה צוות קשורה למילה ציווי, מדוע? כנראה, אי אפשר לעשות שום דבר במשותף אם אין איזה מישהו שמצווה, מישהו שעומד מעל כולם, שמנהיג את כולם, שכולם נשמעים לפקודתו. ורק כך, נוצר משהו אחד, שמחבר ומאחד את כולם.
עולמנו מתאחד מסביב למנהיגים, שמאחדים אותו, ומובילים אותו. מאד חשוב כמובן, שהמנהיגים הללו יאחדו אותו סביב משהו טוב, מסביב למנהיג הגדול משל כולם, הקב"ה. אך ללא מנהיגים, ובאנרכיה מוחלטת, העולם יתפרק לרסיסים.
"רבי יהודה אומר: שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ, למנות להם מלך, לבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרע עמלק" רק אחרי מינוי המלך מגיע בנית המקדש, מדוע? כי המקדש והמשכן הוא לב העולם ותפקידו לחבר את כולנו למשהו אחד גדול ונפלא, משהו שיש בו גוונים ומורכבות אך בסופו של דבר מאוחד ומחובר. וזה לא יכול להיעשות, בלי מישהו מנהיג, שמצוה את כולם.
אנחנו חיים בדור שמאד מדגיש את הפרט, ואת חופש הפרט. זה בהחלט ערך חשוב, אך כשהוא הופך לערך העליון, הרי שהפרט מפסיד את הדבר החשוב לו מכל, את היותו חלק ממשהו גדול ונפלא. וכך, אפילו המוסד החברתי הבסיסי, המשפחה, מאד נפגע בימינו כי כל אחד רוצה: "שאף אחד לא יקבע עליו". ההורים איבדו את סמכותם כלפי הילדים, וגם בין ההורים המצב אינו פשוט.
בשבוע שעבר דברנו על חשיבות התרומה. הנתינה המחברת אותנו לכלל. הבאה מיסוד האהבה, והשבוע אנו נפגשים עם חשיבות המצווה – הנכונות לקבל עול הבאה ממידת היראה, יראת הרוממות, ההבנה שיש משהו מעלי שאני חלק ממנו, והיא הנותנת את הביטחון השייכות והשמחה האמיתית ואף את הביטוי האישי השלם ביותר בסופו של דבר.
שבת שלום
יפה מאוד נהניתי מאוד מועיל לי בתור הורה וגם בהיבט האישי