טיפול בהורה מוגבל

שאלה:

יש לנו אמא זקנה ובשנים האחרונות היא מאד מוגבלת ועול טיפולה הכבד מוטל עלינו הילדים. עלינו לערוך לה קניות לקחתה לרופאים לקנות לה תרופות ולעזור לה להגיע למקומות שונים שלבד אינה יכולה להגיע אליהם וכו' וכו' אולם הקושי הגדול הוא דוקא בצד הנפשי במקום שאמנו תעריך את טיפולנו היא כועסת וזועפת ומוצאת סיבות על מה להעיר לנו .ניסינו להסביר לה בכמה צורות שזה לא נעים לנו אולם דבר לא עזר. וכעת אנו אובדי עצות.

תשובה:

בעייתכם בעיה שכיחה למדי פעמים רבות אנשים המטפלים בהוריהם לא מבינים מדוע אין ההורים מעריכים זאת ומגיבים בבקורת.  בדרך כלל הבעיה נעוצה בכך שאנו הילדים איננו מעריכים את הזכות שנפלה בחלקנו ואת הכבוד שיש לנו כשאנו זוכים לכבד ולטפל בהורינו. יותר מכך פעמים רבות מוצא פה יצרנו  הזדמנות להתנשא מעל הורינו .שהרי הם הפכו לפתע להיות תלוים בנו. גם אם התנשאות זו סמויה ההורה חש בכך באופן לא מודע ומנסה להילחם על כבודו האבוד. וכך הבן או הבת נפגשים עם תגובה לא נעימה למעשה הטוב שהם עושים ואינם מבינים מדוע.

חשוב לזכור ולהפנים ההורה תמיד נשאר ההורה שלנו ועלינו להביט עליו מלמטה גם אם הוא זקן ומוגבל . "כבד את אביך ואת אמך" -הם המקור והשורש שלנו ומעלינו ,ללא קשר למצבם הפיסי. זהו הסדר הנכון של העולם וכשאנו פועלים לפיו  הכל ילך בסדר.

כבוד איננו משהו פיסי חיצוני של טיפול פיסי אלא קודם כל יחס נפשי מכבד של ילד להוריו. וכך מספרת לנו הגמ' על שני בנים. הבן הראשון האכיל את אביו פסיונים שזה מאכל משובח אך זלזל בו ואמר לו "טחון ואכול".  ואילו הבן השני ביקש מאביו לעבוד בעבודה קשה במקומו ואילו הוא עצמו הלך לעבוד במקומו של אביו בעבודת המלך שהיא הרבה פחות נעימה . וזכה לחיי העולם הבא .כשתזכו להעריך באמת בתוככם פנימה את הזכות והכבוד שנפלו בחלקכם לטפל באמכם . אין ספק שגם היא תעריך את טיפולכם המסור.