פעם ראיתי קריקטורה, בה נראה מוכר פרחים, מושיט זר לגבר שהולך עם אישה, ואומר לו: "אדוני אולי תקנה לגברת זר מתנה?", עונה לו הגבר: "לא תודה אנחנו נשואים"… הקריקטורה הזו, משקפת מציאות עצובה, שרובנו נתקלים בה. כולנו כמהים לאהבה, חלק גדול מאד מהשירה ומהספרות מוקדשת לה. אך משום מה פעמים …

יוסי היה טכנאי מחשבים, שידע היטב את עבודתו והצליח בה. אבל הוא לא אהב את הבוס הקשוח והקפדן, ומאד כעס, שבסופו של דבר רוב הרווח הולך אל הבוס. היה ליוסי חלום להיות עצמאי ולפתוח עסק משלו, בו לא יהיה עליו להיות נתון לשגעונותיו של אף אחד, ויהיה אדון לעצמו. יוסי …

אנחנו חיים בפער גדול בין הרצוי למצוי, בין המקום שאנחנו נמצאים בו, למקום בו היינו רוצים להיות. והפער הזה, גורם לנו לתסכול ואכזבה  לפעמים אנחנו מאוכזבים מאיך שהנישואין שלנו נראים, לפעמים מאיך שהילדים שלנו נראים. לפעמים מאיך שאנחנו בעצמנו נראים… ממה שלא הספקנו… וממה שלא הצלחנו… מהנפילות והמעידות… מהטעויות ומהכישלונות… …

שוב אנחנו מבטיחים לעצמנו, שהפעם נתאפק. אך מאכזבים את עצמנו, ויוצאים עם הרגשה לא טובה וכאב בטן. מודדים את הבגד שכבר לא נסגר, ומרגישים רע. מנסים  כל מיני שיטות/דיאטות אך מוצאים את עצמנו באותו מקום… אז אולי כדאי לחפש כיוון חדש, כיוון אחר? בפרשה שלנו יש ברכה מיוחדת. מן קסם …

יש לנו קושי גדול להגיד "לא" לילדים בימינו. מהיכן הוא נובע? איך מתגברים עליו? ומה כל זה קשור לפרשת קדושים? אכן קשה לנו מאד לומר "לא" לילדים היום. מישהו לימד אותנו, שזה עלול לפגוע בנפשם הרכה, ולהישאר כטראומה לצמיתות. תסכול היא מילה שלילית מאד בפסיכולוגיה המודרנית, ואכן נראה שבאמת הצלחנו …

הרצל האמין מאד ביוזמה מדינית. הוא פעל רבות כדי לשכנע את הסולטן התורכי שיתן לנו רשות לבנות פה מדינה. וכך חשב שבצורה רגועה ומסודרת, בהסכמת הגויים ובחסותם, נוכל ליצור פה מדינה. אך הוא לא הצליח, והיה עלינו לעבור מסכת ארוכה של יסורים, עליות וירידות, עד שהגענו לרגע הגדול הזה. עברנו …

"אנשים צמאים לקשר, אנשים זקוקים לגשר…" אנחנו צמאים לקשר, אך פעמים רבות נשארים צמאים ומאוכזבים… מבן הזוג, מההורים, מהחברים ואולי גם קצת מעצמנו. איך מוצאים את הקשר הזה? איך מוצאים את הגשר? "וַיִּקְרָ֖א אֶל־משֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר:" ואומר רש"י: ויקרא אל משה: לכל דברות ולכל אמירות ולכל …

רבים מאיתנו אינם מרוצים ממקום עבודתם, מנישואיהם, או סתם מעצמם. ובכל זאת אינם עושים דבר בעניין, או לחילופין הם חוזרים שוב ושוב על אותם פתרונות, שלא הוכיחו את עצמם בעבר. כמו לכעוס, להעלב ולאיים. אך כלום לא קורה. למה אנחנו פועלים כך? מהו הדבר שכובל אותנו? שלא מאפשר לנו לצאת …

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/350560