לפרשת פנחס – את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק

קורה שאנחנו נופלים בגדול. לפעמים ברור שזה באשמתנו כי פישלנו בגדול, ולפעמים לא ברור מה חלקנו בדבר. לפעמים זו מכה כלכלית או בריאותית ח"ו, בעיה במשפחה או בעבודה וכו'. השאלה הגדולה היא, מה עושים כשנופלים? באופן טבעי אנחנו מנסים להבין איך זה קרה, איפה טעינו או מישהו אחר טעה. ומנסים לטפל באשמים או במקור הבעיה. זה רעיון טוב, אך דורש זהירות. למה? בואו נתבונן בפרשה…

עם ישראל התגאה קצת יותר מדי כששמע את הברכות של בלעם. מדין ומואב ניצלו את המצב הזה, והכשילו אותם בעבירה. הם נכשלו בגדול, כתוצאה מכך מתו רבים. פרשתנו  עוסקת בזמן שמיד אחרי אחרי המכה הגדולה. בתחילה ה' נותן צל"ש לפנחס שטיפל מיידית בבעיה, ואחר כך ה' מצוה את משה לנקום במדיינים הצוררים.

משום מה משה דוחה מאד את הטיפול במדיינים. קודם כל עושים מפקד לבני ישראל, אחר כך עוסקים בהכנות נוספות לקראת הכניסה לארץ ועוד דברים. רק בשבוע הבא נקרא על ביצוע הנקמה בפועל. מדוע? למה ה' לא מצוה את משה לבצע מיידית את הטיפול במדיין. ומדוע זה נסחב כל כך? אולי הסיבה היא:  כי עדיין עם ישראל לא התאושש מהמכה, מהנפילה, והכי חשוב כעת זה, לקום ולהמשיך ללכת.

אדם ואף אומה, אינם מכונה או אוטו, שאפשר לכבות את המנוע ולטפל בו, ולא יקרה לו כלום. בימינו ישנו מנהג לא טוב, אחרי כל מכה, להקים ועדת חקירה ולהתעסק כל הזמן רק עם החקירה הזו. התעסקות זו מחלישה ומאד מקשה על החזרה למסלול החיים הטוב . יש לכל עם ובוודאי גם לכל לאדם זרימה של חיים שחייבת להימשך. והיא הדבר החשוב ביותר שעלינו לשמור עליו, לפני שמטפלים בבעיות.

כשעושים ניתוח לאדם, אי אפשר להשבית את מערכות הגוף. ומה שנכון במובן הפיסי נכון לא פחות במובן הנפשי. כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. אדם חווה משהו קשה מאד, קרה לו משהו חמור. האם יעצור הכל לגמרי? בוודאי שלא. אפילו מישהו שמת לו קרוב ח"ו מצווה באבל בזמן מוגבל, וגם בזמן הזה אסור להגזים, כי: "בנים אתם לה' אלוקיכם".

יש לנו תפקיד, יש לנו שליחות בכל רגע, ואת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. הכי חשוב לקום ולהמשיך ללכת. אחר כך, תוך כדי המשך ההליכה וההתקדמות, אפשר וחשוב להסיק מסקנות, לטפל במה שצריך, אבל בזהירות, ולא בעצירת החיים ח"ו.

אז שנזכה להוסיף הרבה חיים ושמחה בתוכנו וסביבנו.

 

ונסיים בפזמון של שירו המפורסם של יאיר רוזנבלום. שיר המבוסס על דבריו של האלוף בני פלד, מפקד חיל האוויר במלחמת יום כיפור. אדם שחווה התמודדות לא פשוטה, והגיע לאותה מסקנה שדברנו עליה פה:

 

את המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק,
את המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק,
מוכרחים להמשיך לנגן
מוכרחים להמשיך לנגן,
מפני שאת המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק

 

שבת שלום

 

 

Bazaq Sig 1.5.1

כתבה מעניינת:

לפרשת מטות – כיצד אפשר להגשים חלומות

לכל אחד מאיתנו היו חלומות ותוכניות שהלהיבו את דמיונו. כשהיינו ילדים – חלמנו להיות טייסים …

תגובה אחת

  1. מאוד יפה ומחזק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *