איך לומדים להסתכל על חצי הכוס המלאה  – לפרשת כי תבא

כולנו שואפים לחיים מאושרים ושמחים, אך מתקשים להשיג זאת. משום מה העין נמשכת אל מה שאין, אל מה שחסר, אל מה שלא הצלחנו ובקיצור אל חצי הכוס הריקה. וכך האכזבות  הדאגות והבעיות תופסות את מרכז המבט שלנו . אז מה אפשר לעשות? איך אפשר לשנות את המבט?

רבי אריה לוין, הצדיק הירושלמי הידוע, סיפר שפעם הלך לבקר את חבירו שחזר מבית החולים. אחרי חודש שלם בו סבל וטופל מבעיה בדרכי השתן. והנה כאשר החבר יצא מהשרותים הוא ברך ברכת אשר  יצר ולפתע יצא  בריקודים – בשמחה גדולה. מדוע? כי אחרי שסבל כל כך, אחרי שהבין כמה זה לא פשוט ולא מובן מאליו, למד להעריך ולשמוח בדבר, שבטעות נראה לנו כל כך פשוט ומובן מאליו -הזכות להתפנות ולהתנקות בקלות ובמהירות.

האמת היא שאנו מוקפים טוב, שנשפע עלינו ממקור הטוב והאהבה, מהקב"ה. יש לנו הזכות   לראות  את העולם היפה שסביבנו את השמים האדמה העצים הפרחים וכו'. אנחנו אוכלים אוכל מגוון וטעים. יש לנו  שיניים ידיים ורגליים מאד משוכללות . לייצר אברים כאלו מלאכותיים, זה יקר  מאד ופחות טוב בהרבה, ממה שקבלנו מהבורא בחינם. יש לנו משפחה וחברים. יש לנו כשרונות.  קבלנו ערכים אנושיים ויהודיים ותורה עמוקה והיסטוריה מופלאה.

אך הבעיה היא שלכל זה התרגלנו, וכבר איננו מעריכים את זה. אז מה אפשר לעשות האם חייבים לסבול כמו אותו ירושלמי שסיפרנו עליו כדי ללמוד להעריך ולשמוח?

בפרשתנו טמון סוד, שיכול לאפשר לנו לשנות את המבט, ולזכות לחיים מאושרים שמחים ואמיתיים, בצורה פשוטה יותר . פרשתנו פותחת במקרא ביכורים. שמטרתו למנוע את ההרגל, השוחק את שמחת היבול המתחדש.  כל יהודי מצווה, בכל שנה מחדש. לקחת את ראשית ביכורי אדמתו לבית המקדש. ושם להודות לבורא על המתנה הנפלאה שקבל. לזכור מאיפה באנו ואיפה אנחנו היום. וכך ללמוד להעריך אותה. לא להתייחס אליה כמובנת מאליה. ולזכות לשמחה ואהבה לקב"ה :"וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ ה' א-לוקיך"

גם היום שאין לנו בית מקדש. אנו יכולים לעשות משהו דומה, פשוט ועוצמתי ביותר . להקדיש  חמש דקות ביום שבהם בשפה חופשית נודה לקב"ה על כל מיני דברים גדולים וקטנים שיש לנו. מתודה על האוכל הטעים שאכלתי היום – ועד תודה על היותי חלק ממשפחה ומעם וכו' וכו'.

וכך לאט לאט נלמד להפוך את המבט. במקום להתייחס למה שיש כמובן מאליו, ולהתמקד רק במה  שאין. לשים לב, ולא להתרגל לכל השפע שיש. ואולי מתוך כך גם להיפתח להבנה ואמונה שגם מה שאין – זה לטובתנו. אני יכול להבטיח מנסיון אישי, וגם מאנשים שהצעתי להם את הדרך הזו. שמי שמתמיד בכך, תוך זמן קצר החיים שלו נראים אחרת לגמרי.

ונסיים במילים מתוך שירו הידוע של המשורר עוזי חיטמן:

תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על אור עיניים
חבר או שניים
על מה שיש לי בעולם
על שיר קולח
ולב סולח
שבזכותם אני קיים

תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על צחוק של ילד
ושמי התכלת
על אדמה ובית חם
פינה לשבת
אישה אוהבת
שבזכותם אני קיים

שבת שלום לכולם