הרב מאיר בזק – מכון משכן זוגיות | חינוך ילידים | התפתחות אישית
"וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל" – משה יורד מן ההר ומכנס את כל עם ישראל לשמוע מה צווה ה'. כולם בוודאי בצפייה דרוכה ואולי כבר גונב לאוזניהם כי משה עומד לצוות על הקמת המשכן. והנה, בהפתעה גמורה במקום משימה לעשות מגיע משהו הפוך לגמרי. מגיע ציווי לא לעשות: ”(ב) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיקֹוָ֑ק כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת:” רק בפרשיה הבאה מגיע הציווי הנפלא לבנות את המשכן. מדוע הדחיה הזו מדוע אינו אומר מיד את הדבר המרכזי שלשמו כנסם?!
חז"ל לומדים מכאן שמלאכת המשכן לא דוחה את השבת. אך עדיין אין זה מובן מדוע אי אפשר לחכות עם הערה זו לסוף כמו שראינו בפרשת כי תשא? גם שם מופיע הציווי על השבת בסמוך לציווי המשכן, אך שם הוא מופיע בסוף, אחרי סיום הציווי על המשכן. שהרי אין זה הנושא שלנו, הנושא שלנו הוא בנין המשכן, ואילו הערה זו של השבת היא רק הערה לזהירות.
בכל אחד ואחת מאיתנו גנוז רצון חזק לעשיה ויצירה. ולכל אחד יש את הנקודה הקרובה לליבו. לאחת חשוב הסדר וההרמוניה וכך היא טורחת לסדר את הבית או שמקפידה על סדר בעבודה במשרד וכו', לאחר חשובה דווקא הייחודיות והשוני וכך הוא מנסה בכל דבר להיות מקורי ויצירתי. לאחד חשוב לשמר את הקיים ולמצוא דרכים לביסוסו, ולאחר דווקא חשוב לפרוץ דרכים חדשות. אחד אוהב לדבר ושני אוהב דווקא להקשיב. כל אחד מאיתנו נדרש ורוצה לתת את המיוחד שבו לבניין העולם ולבניין המשכן השכינה והאור בעולם הכללי ובמשכנו הפרטי.
על המנהיג מוטל באמת לעורר את הציבור לתרום ולתת את שלהם. אך מסתבר ולקח זה הופק כנראה באופן חריף יותר אחרי חטא העגל, שצריך גם ללמדנו לדעת לעצור. אם אינך מסוגל לשתוק יש להניח שלא כל דיבוריך יהיו ראויים. אם אינך מסוגל לא להיות מקורי הרי שהמקוריות שלך תהיה בסופו של דבר לרועץ. אם אינך מסוגלת לא לסדר את הבית סופך שתשתעבדי לסדר על חשבון דברים אחרים שגם הם חשובים. אומרת לנו התורה, חשוב מאד לבנות משכן, אך לפני שאתם יוצאים לדרך – תבדקו את הברקסים. שאם לא כן, מרוב הרצון לבנות משכן לה' אולי תבנו בטעות עגל זהב.
הזדמנות נפלאה לתרגול העניין נמצאת לנו בנישואין שם באופן טבעי כל אחד מגביל את השני ומאפשר לו להתגבר ולוותר על הנקודה החשובה לו לפעמים. “עזר כנגדו" כך אנו לומדים לדעת לעצור כשצריך. בכל שבת אנו בולמים את עשייתנו, אך כי יותר קל לנו כי שם ברור לנו שאין לנו ברירה. כדאי שנשים לב שגם בחיים השוטפים אם חפצי חיים אנו לפעמים אין ברירה אלא לוותר ולעצור. עלינו לדעת גם לכלוא את העשייה לזמן מסוים וכך לרוממה ולדייקה "וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵהָבִֽיא:”.
שבת שלום לכולם.
