פורים וסוד השמחה

במגילת אסתר נפגשות ארבע דמויות מרכזיות. המלך והמן מצד אחד, ומרדכי ואסתר מצד שני. המלך, העסוק במשתאות והוללות. והמן, שכל הזמן עסוק בכבוד של עצמו. מייצגים את האדם שכלוא באגו של עצמו. שכל העולם סובב סביבו. ושבטוח, גם בזמן שהוא הולך אל המלכודת: "למי יחפוץ המלך לעשות יקר וגדולה יותר ממני" .

לעומתם, מרדכי ואסתר, מסמנים את הקצה השני את מי שאיננו שם את עצמו במרכז. מרדכי, מוכן להקריב את חייו למען הערך העליון שהוא מאמין בו, ולא כורע ולא משתחווה. ואסתר, הולכת אל המלך למשימה, שיתכן שהיא ללא דרך חזרה, כדי להציל את עמה. בסופו של דבר, הכל התהפך לטובה. המן על העץ, ומרדכי משנה למלך אחשוורוש. ואנחנו זוכים לחג מאד שמח.

מדוע חג זה כל כך שמח? כי במסירות לכלל, טמון סוד השמחה. כשאדם כלוא בתוך עצמו, אינו שמח. הפרט היחיד, הוא משהו שברירי מאד, שכל הזמן עולה ויורד. ובכל אופן, בסופו יעבור מהעולם. וכמו שנאמר "מי שאוכל לבד – מת לבד". תודעה זו גם אם אדם איננו חושב עליה בפירוש, היא נמצאת בתוכנו. וכך היא מאד מעציבה את מי שעסוק כל הזמן בעצמו.

מעבר לכך, הבדידות לא רק הפיסית אלא המנטלית – מעציבה. אולי בגלל, שבאמת אנחנו לא משהו בודד ונפרד, כי באמת כל אחד מאיתנו הוא חלק. חלק מהכלל. וכאשר החלק הזה נתלש ממקורו זה מאד כואב לו. כמובן שמי שמחובר לכלל – השמחה אצלו חזקה מאד. וזה סודו של חג פורים, שבו אנחנו מרבים לא רק במשתה ושמחה, אלא גם במשלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים.

התרבות הנוכחית, מאד מבליטה את הפרט ואת זכויותיו. אך שוכחת לא פעם, את הזכות החשובה ביותר: הזכות להיות חלק ממשהו גדול ממך. להיות חלק ממשפחה, מעם, ומעולם. ולא פלא, שתקופה זו נקראת בפי הפסיכולוגים: תקופת הדיכאון. כי פרטיות יתירה, תמיד גוררת בעקבותיה בדידות ודכאון. כשאנחנו מחנכים את ילדינו, ומגדלים אותם לחיים טובים ומאושרים. חשוב מאד שלא נשכח להעניק להם את הערך החשוב ביותר: להיות חלק מכלל – מהמשפחה, מהעם. לתרום ולהיות שותף. לא להיות כלוא בתוך עצמך. זה המתכון לחיים נכונים, וגם שמחים.

ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר – כן תהיה לנו

פורים שמח.