איך יוצאים מהבלגן – לפרשת נח

לאן נעלם הכסף? ולאן בורח הזמן? אנחנו שואלים את עצמנו הרבה פעמים. לא פעם אנחנו מרגישים לחוצים עם המשאבים הכי בסיסיים שלנו. הזמן, הכסף, והכח. אנחנו חיים במרדף אחרי הזמן, ודי מתקשים לתמרן עם כספנו בין כל צרכינו ורצונותינו. ולפעמים יותר גרוע מכך – פתאום מתברר לנו שאין לנו די כסף לדברים שחשובים לנו, או שנקלענו למינוס גדול בחשבון הבנק, ששעות השינה החסרות פגעו בבריאותנו וכו'. לא פעם, אנו חיים בתחושת בלגן וחוסר שליטה.

לפני כמה חודשים התחלתי בתהליך שנועד לאפשר שליטה יותר טובה על הוצאות הבית. בשלב ראשון עשינו שיקוף של המצב, מה ההוצאה הממוצעת החודשית בכל סעיף שלנו, חשמל, ארנונה, רכישות גדולות וקטנות, מזון ועוד. וכמובן, בדקנו מה ההכנסה הממוצעת. אחרי כן היה עלינו לשבת ולהחליט, האם אנחנו רוצים לעשות שינויים וכיצד.

התהליך הזה הבהיר לי שוב, עקרון מאד חשוב לחיים בכלל, שלצערנו לא תמיד מיושם: כל סעיף שברצונך להגדיל – עליך להחליט במקביל מאיזה סעיף תוריד. אם אתה רוצה לקנות יותר ריהוט – עליך להחליט מהיכן אתה מגייס את הכסף, לכך ומה המחיר שתשלם על כך. האם תוותר קצת על סעיף המזון, או שתעבוד יותר ותפסיד שעות של מנוחה משפחה וכו' או משהו אחר. ההבנה הזאת, וראית התמונה הכללית, נותנת רוגע ותחושת יציבות. גם בזמננו נוכל  לשלוט, רק עם נפנים שהוא מוגבל, ועלינו להחליט כיצד לנהל אותו, נחליט מה יותר חשוב  ועל מה מוותרים ונפעל בהתאם. יש חוק שימור הכסף, וחוק שימור הזמן, וחוק שימור הכח.

הבעיה היא שלא תמיד אנו מודעים לכך שאנו מוגבלים. נדמה לנו שאפשר להתאמץ ללא גבול, ובכל זאת להישאר בריאים ושלווים. או שאפשר להוציא את כספנו על פי תחושות בלבד. אך אין זו האמת. האמת היא שכולנו מנהלים, מנהלים של עצמנו, ושל המשאבים העומדים לרשותנו, ועלינו להכיר את התמונה הכוללת, ולהחליט על מה מוותרים ומה בוחרים, רק כך אפשר להינצל מהבלגן, מהמבול הפרטי, שמאיים להציף אותנו.

הפרשה שלנו עוסקת בדור המבול, ובעיקר בנח, שניצל מהמבול. באופן מאד מעניין, הפרשה עמוסה בהמון מספרים ומידות. תחילתה בתיאור מדויק מאד של התיבה, הכולל את רוחב התיבה שעל נח היה לבנות, את גובהה, ועוד ועוד, והמשיכה בתיאור מדויק, כמה ימים בדיוק לקח כל שלב של המבול וכו'. מדוע?

המבול קרה, כתוצאה מכך שאנשים חיו ללא גבולות וללא חשבון, וכתוצאה טבעית מכך, גם הבריאה יצאה מגבולותיה. הגשם ירד ללא הגבלה וללא התחשבות, וכל העולם חזר לתוהו ובוהו. התהליך של החורבן הוא גם התחלת התיקון. וכשרוצים לחזור למצב בריא – חשוב מאד לחזור לסדר ולגבולות, שקשורים ללא ספק במידות מדויקות של זמן ושל מקום. ובקבלת העובדה, שעולמנו בנוי ממרכיבים שונים שחייבים להגביל את עצמם כדי שיוכלו להתקיים ביחד .

חשוב מאד שנזכור שכולנו מנהלים, ונחיה מתוך חשבון, וראית התמונה הכללית. וכך נחיה חיים מאוזנים יותר, ובריאים יותר, מכל הבחינות.

שבת של שלווה ושמחה לכולנו